בשבועות האחרונים הקימה ההסתדרות זעקה גדולה ודרשה שתופעת העסקת עובדי הקבלן במגזר הציבורי תיפסק, תוך כדי איום בשביתה כללית במשק. אלא שבמקום לדאוג להקטנת יוקר המחיה לכלל הציבור, בחר שר האוצר להרים ידיים ולמסור ללא קרב לידי ההסתדרות את עיקר מבוקשה – קליטת 10,000 עובדים נוספים במגזר הציבורי, בלי שיתלווה לכך כל שיפור בגמישות הניהולית של הממשלה.
אחד מתפקידיה המרכזיים של הממשלה הוא לספק שירותים איכותיים לכלל אזרחי המדינה, ועל מנת לעשות זאת היא מעסיקה עובדים רבים. ההסתדרות, המייצגת את מרבית עובדי המגזר הציבורי, דאגה במשך שנים רבות לרווחתם: שמירת זכויותיהם מול המעסיק (הממשלה), תנאי עבודה הוגנים והסכמי שכר מתגמלים. היא דאגה גם לדבר נוסף, שהוא עבורה ההישג הגדול והמשמעותי ביותר: חיסול היכולת של המעסיק (הממשלה) לנהל.
לפעמים מתעורר הצורך לבצע שינוי בדרך עבודתה של הממשלה כדי לשפר את איכות השירות לאזרחים או כדי לחסוך בעלויות מיותרות. לעיתים, עקב שיפור טכנולוגי, נדרשים פחות עובדים או כאלה בעלי כישורים שונים. אולם ההסתדרות השכילה לייצר מצב שבו הממשלה לא ממש מסוגלת לנהל. כמעט אי אפשר לפטר עובדים מיותרים, להעביר עובד מאגף לאגף, לקלוט טכנולוגיות חדשות או לשפר תהליכי עבודה. את עלות חוסר היעילות במגזר הציבורי נושא על גבו הציבור.
העובדים וההסתדרות – המעניקה להם גב – מבינים היטב את הכוח הנמצא בידיהם, ואין להם שום כוונה להסכים “בחינם” לשינוי כלשהו בסדרי העבודה במגזר הציבורי. הם ידרשו תמיד פיצוי (קופון) שמן מאוד עבור הסכמתם לשינוי שאותו מבקש המעסיק (הממשלה) לקדם.
עלות ההעסקה השנתית של העובדים במגזר הציבורי היא יותר מ־100 מיליארד שקלים. עלות זו מכבידה את יוקר המחיה על כלל אזרחי המדינה – על משלמי המסים שנאלצים לשלם מסים גבוהים יותר, על מקבלי הקצבאות שנאלצים להסתפק בקצבת זיקנה ובקצבת נכות קטנות יותר ועל מקבלי השירותים החברתיים, שנאלצים להתפשר על איכות הרפואה והחינוך הציבוריים. חלק ניכר מסכום עתק זה היה אפשר לחסוך אילו לממשלה היתה גמישות ניהולית.
על מנת לנסות לצמצם בעיה כאובה זו התפתחה תופעת עובדי הקבלן – עובדים שמועסקים במשרדי הממשלה ובגופים ציבוריים אחרים, אך לא ישירות על ידי הממשלה, אלא באמצעות חברת ביניים, שיש לה גמישות ניהולית. זהו פתרון לא אידיאלי אלא הרע במיעוטו.
ההסתדרות מבינה היטב את גודל הישגה בחיסול הגמישות הניהולית וחוששת שתופעת עובדי הקבלן תכרסם בהישג זה. לכן היא נאבקת על קליטתם של עובדי הקבלן כעובדים “רגילים”. מעבר לכך, הכנסת עובדי הקבלן כעובדי מדינה עם קביעות תכניס להסתדרות עוד מאות מיליוני שקלים מדמי החבר שהם ישלמו, סכום שילך בין השאר למימון בכיריה הדשנים, ללא שקיפות או ביקורת חיצונית.
חבל ששר האוצר, האמור לייצג את האינטרסים של כלל הציבור, לא היה שותף להבנה זו
