מטרתו של מסמך זה להציע בצורה בהירה צעדים שהממשלה צריכה לנקוט כדי לאפשר חירות לפרט, תחרות במשק וכתוצאה מכך גם מחיר הוגן למוצרים ושירותים והכנסה פנויה גבוהה לאזרחים, לצד אזהרה מפני המשך השימוש בפתרונות קצרי טווח בצורת מתנים לקבוצות לחץ והלוואות יקרות על חשבון הדורות הבאים כאמצעי להפחתת הלחץ הציבורי המוצדק לשינוי.

להורדת הנייר המלא לחצו כאן

יוקר המחיה – עשה

צמצום מונופולים ממשלתיים

ממשלת ישראל מפעילה בין היתר מונופולים בחשמל, רכבת, דואר, שדות תעופה בינלאומיים ונמלים. אך במקום לשרת את הציבור, המונופולים הממשלתיים הפכו לכלי שמשרת בעיקר את ארגוני העובדים וכושל פעם אחר פעם מבחינה מוסרית ומקצועית. לדוגמה התקלות החוזרות ונשנות ברכבת לירושלים, מתקן ההתפלה הכושל של מקורות, חשבון המיליארדים הסודי של עובדי חברת החשמל ועוד. אנחנו קוראים ליצירת תחרות למונופולים הממשלתיים, שתוריד את מחירי התשתיות הקריטיות בישראל ובכך יופחת יוקר המחיה לכלל אזרחי ישראל. המטרה היא לא החלפת מונופול ממשלתי במונופול פרטי אלא תחרות אמיתית שתייעל את אספקת השירותים ותוריד את המחירים לצרכנים.

פתיחת שוק המזון ליבוא חופשי באופן מלא

השוק בישראל מתנהל במובנים רבים כמשק סגור למסחר בינלאומי. במין "סטטוס קוו" מזיק, ישראלים חייבים לקנות מזון מקומי במחיר גבוה ואיכות ירודה במקום ליהנות ממוצרים איכותיים זולים מיובאים. מזה 200 שנה ידוע שסחר בינלאומי חופשי מועיל לאזרחים, ומי שטוען אחרת מעוניין בסבסוד ממשלתי ישיר או עקיף ולא בטובת הציבור. הממשלה סוגרת את המשק על ידי חסמי יבוא שמגבילים את כמויות היבוא ועל ידי מכסי מגן שמעלים את המחירים של המוצרים המיובאים וגורמים לכך שמוצרי בסיס רבים בשוק, ובפרט בשוק המזון, עולים הרבה יותר לעומת המחיר שלהם בעולם. חסמי היבוא משרתים קבוצות לחץ במשק הישראלי שאינן נאלצות להתחרות מול הטובים ביותר בעולם. את עלויות חוסר היעילות, מגוון המוצרים הנמוך, האיכות הירודה והמחיר הגבוה משלמים כלל הצרכנים, ובמיוחד השכבות החלשות, ששיעור ההוצאה שלהן למזון גבוה יותר. אנחנו קוראים לפתיחה של שוק המזון ליבוא, שתאפשר לכל תושב בישראל לקנות מוצרים איכותיים וזולים מכל רחבי תבל – ותסייע לצמיחה של הכלכלה הישראלית.

סגירת הקרטלים הממשלתיים בתחום המזון

במדינת ישראל ישנם קרטלים רבים, לרוב באמתלה של "פיקוח מחירים". בולטים במיוחד קרטלים במוצרי יסוד כמו ביצים, חלב ולחם. כך למשל נדרש אישור מ"מועצת הלול" על מנת לשווק ביצים, המעלה את מחירי הביצים באופן מלאכותי וגורם לביצים מצוינות רבות להיזרק לפח בכל שנה, במקום לאפשר מכירה שלהן והורדה של המחיר. שיטת העבודה של הקרטלים היא שילוב בין צמצום הכמות הנמכרת בשוק והתנגדות לתחרות ביבוא.

צמצום הרגולציה על עסקים

פתיחת עסק בישראל היא נוהל מסובך ויקר מאוד, ומנגד – בגדר "פרצה קוראת לגנב". לפי איגוד לשכות המסחר, הרגולציה עולה למשק 27 מיליארד ש"ח ומכניסה רק 9 מיליארד ש"ח. לא הגיוני שפתיחת סניף של בית קפה תצריך אישור של 17 רגולטורים שונים. הרגולציה הזו היא פתח להקלות למקורבים ולשוחד, שכן פעמים רבות קל יותר לשחד את הרגולטור, במישרין או בעקיפין, ולא לעמוד בכל התקנות. אנחנו קוראים להפחתת הרגולציה והסדרתה, על מנת שבתי העסק יתחרו על תשומת הלב של הצרכנים ולא על חסדיהם של הרגולטורים.

שיפור דירוג ישראל במדד קלות עשיית עסקים

בעשור האחרון ישראל הידרדרה ממקום 26 למקום 54 במדד קלות עשיית עסקים – מתחת לקזחסטן ורואנדה. המדינות המובילות במדד – מדינות כמו ניו-זילנד, סינגפור, דנמרק, דרום-קוריאה והונג-קונג – בולטות בחופש שהן מאפשרות ליוזמה פרטית. לא מדובר בעידוד תנו לעשות!"; המדינות האלה מאפשרות לעסקים -" Laissez Faire חיצוני אלא בעיקרון של קטנים להתקיים בלי בעיות באכיפת חוזים, עם מערכת תשלום מסים פשוטה, ועם אפשרות לרשום נכס במהירות. בשלוש הקטגוריות האלה מיקומה של ישראל הוא מתחת לתשעים! אין פלא שבמצב הזה, בו עשיית עסק היא עניין מסובך ויקר, עסקים בישראל קורסים או מתאמצים להשאיר את הראש מעל פני המים. אנחנו קוראים להפחתת וטיוב הרגולציה, שישתקפו בין היתר בשיפור הדירוג של ישראל במדד קלות עשיית עסקים.

פתיחת שוק התחבורה הציבורית ליזמות פרטית והסעות שיתופיות

שוק התחבורה הציבורית בישראל נתון בשליטה כמעט מוחלטת של משרד התחבורה. המדינה קובעת אילו קווים יופעלו ומתי, ורק מוציאה מכרז כדי לקבוע איזו חברה תפעיל את הקו. מצב התחבורה הציבורית בארץ, כשאוטובוסים לא עוצרים בתחנות כי אין בהם מקום, או כשחיילים נאלצים להילחם על מקום באוטובוס כדי לחזור הביתה מהבסיס, הוא תסמין של תכנון ממשלתי כושל. חברות כמו "אובר", "ויה" ואחרות מאפשרות פתרון חלקי לבעיה זו, על ידי נסיעה שיתופית. מיזמי תחבורה ציבורית פרטיים שיאפשרו הפעלה של קווים לפי הביקוש בשוק, בתוספת לתמיכה הממשלתית הקיימת בתחבורה בציבורית, יעזרו ליצור פתרון שלם יותר בתחום התחבורה הציבורית. המטרה של צעד זה היא לא לבטל לחלוטין את התמיכה הממשלתית במקומות מרוחקים בפריפריה אלא למקד את הממשלה באותם מקומות שבהם השוק לא ייתן מענה. היום הממשלה מנסה להתערב בכל חלק בשוק התחבורה ונכשלת במקומות שבהם השוק יכול לעשות עבודה מצוינת ללא שום התערבות. אנחנו קוראים לפתיחת תחום התחבורה השיתופית בארץ, ליוזמות אוטובוסים פרטיות, נסיעות שיתופיות וכל פתרון פרטי אחר שיאפשר לאזרחי ישראל לנוע בישראל בצורה חופשית, זולה ונוחה.

הפרטה מלאה של תהליך ייצור החשמל ופתיחה מחדש של רפורמת החשמל

עובדי חברת חשמל מתנגדים כבר כמה עשורים לכל רפורמה שתיקח מהם את הכוח לשלוט על תהליך הייצור ותכניס תחרות. הרפורמה שנחתמה מול העובדים כוללת פיצוי בגובה של 6.4 מיליארד שקלים, ועדיין מאפשרת לחברת החשמל להישאר יצרן בשוק. מאחר שחברת החשמל תנהל גם חלק מהייצור וגם את תהליך ההולכה, לצד חברות פרטיות שינהלו רק ייצור, הממשלה יצרה ניגוד אינטרסים שימשיך לפגוע ביעילות משק החשמל בישראל ויעלה מחירים לצרכנים הישראלים. יש לאפשר ליצרני החשמל הפרטיים למכור חשמל גם למשקי בית ולצמצם את כוח הוועדים כמפורט בהמשך. הטענות בנוגע להשפעת מתווה הגז על מחירי החשמל נשמעות משכנעות מאוד, עד ששמים לב שמשום מה יצרני החשמל הפרטיים מצליחים לקנות גז במחיר מצוין ורק המונופול הממשלתי, באופן אבסורדי, רוכש גז במחירים מופקעים. הוצאה מוחלטת של ייצור החשמל מחברת החשמל תפתור כמובן גם בעיה זו.

צמצום כוחם של ועדי העובדים בישראל

התאגדות של עובדים היא מבורכת, אך ראוי למצוא איזון נכון יותר בין כוח יתר שקיים היום בידי וועדי העובדים לבין חוסר היכולת של עסקים ושל צרכנים להגן על האינטרסים שלהם. וועדי העובדים בישראל גובים דמי חבר בכפייה מאלפי עובדים, משתלטים על ניהול בפועל של עסקים ויוצאים בשביתות שמעלות את מחירי המוצרים והשירותים בשוק לאורך כל השנה.

הצעדים הנדרשים כדי ליצור איזון ראוי בין הגנה על זכויות עובדים לבין זכויות המעסיקים והצרכנים הם:

1. לאסור על ארגוני עובדים להשבית את כלל החברות במשק רק בגלל סכסוך במקום עבודה מסוים.
2. זכותו של כל עובד לא להיות מאוגד תחת וועד עובדים ולא לשלם לוועד דמי חברות, גם אם 99.9% משאר העובדים כן בוחרים לעשות את זה.
3. לבטל את החוק שמאפשר לוועד להשתלט על עסק במידה ושליש עובדים מעוניינים בכך – שליש מעוניינים אז רק שליש מאוגדים.
4. אם העובדים לא מעוניינים בייצוג זכותם לבטל אותו באופן מידי.
5. במידה והעובדים שובתים, זכותו של המעסיק לפטר אותם. המצב שבו וועד עובדים יכול לסחוט עסקים, לגרום להם להפסדים ואפילו לדרוש מהם לשמור על מפעלים לא כלכליים הוא מזיק בסופו של דבר לכלל המשק, כולל לעובדים.

ביטול מעמד האגודות העות'מאניות ודרישה לשקיפות מלאה

הסתדרות העובדים פועלת כיום מתוקף החוק העות'מאני על האגודות משנת 1909 , שהרלוונטיות שלו כיום אפסית. אגודות כאלה אינן מחויבות לדרישות של חופש מידע, ביקורת ופיקוח – מה שמאפשר להסתדרות ולגופים נוספים שהוקמו לפני קום המדינה להתנהל בלא דין ובלא דיין למרות שהוסמכו לגבות בכוח כספים מציבור העובדים. חוסר השקיפות באגודות העות'מאניות מאפשר חלוקת "ג'ובים", התנהלות שפוגעת בעובדים (ראו סעיף קודם) ולא מאפשרת לעובדים לקבל בחירה מושכלת אמיתית בנוגע להתאגדות שלהם. אנחנו קוראים לביטול מעמד האגודה העות'מאנית, בכלל ובאופן ספציפי עבור ההסתדרות, כדי שהציבור יוכל לדעת בדיוק לאן מגיע הכסף שנגבה ממנו.

איסור על ועדי העובדים להשבית תשתיות קריטיות

בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה הולכת וגדלה של השבתה ואיומים בהשבתה של תשתיות קריטיות בישראל על-ידי ועדי העובדים – תשתיות כמו הרכבות, הנמלים ומשרדי הממשלה. מספיק לדמיין מה היה קורה אם איראן היית מציבה משחתות וחוסמת את נמלי ישראל, כיצד הציבור היה מגיב? השבתה של הנמלים לא נעשית על ידי אויב מבחוץ אבל התוצאה שלה זהה למצור ימי. אנו קוראים לביטול יכולת ועדי העובדים להשבית תשתיות רגישות שמשפיעות על כלל אזרחי ישראל ואשר השבתתן יוצרת עלויות כבדות למשק ולצרכנים. כמו שלא ניתן להשבית את המשטרה ואת הצבא, ככה לא יכול להיות שארגונים יטילו מצור על ישראל או יעצרו את התחבורה הציבורית. השבתה של רכבות, חשמל, מים, גז, נמלי הים ונמל התעופה הם כולם פגיעה רחבה בתושבי ישראל שמעלה את יוקר המחיה וצריכה להיות אסורה בחוק.

יוקר המחיה – אל תעשה

הגדלת הוצאות הממשלה על חשבון הגירעון

בשנה האחרונה תקציב המדינה פרץ את גבול הגרעון והגדיל את חובות המדינה, למרות שיעד הגירעון עצמו הועלה לעומת התוואי המקורי. המשמעות היא שחלק יותר גדול בכספי המסים יוקצה להחזרי חוב שכבר היום מהווים את אחת ההוצאות התקציביות הגדולות ביותר במקום לספק שירותים לאזרחי המדינה. יתרה מכך, בעת משבר כלכלי המדינה לא תוכל לבצע הרחבה תקציבית וכתוצאה מכך הפגיעה בציבור תהיה קשה יותר. במצב של לחץ ציבורי, קל לדרוש את ההגדלה של ההוצאות הממשלתיות, וזאת על מנת לספק שירותים נוספים לאזרחים, אך אסור להתעלם מכך שהוצאות כאלו ימומנו על ידי החזרי חוב עתידיים.

פיקוח מחירים

מנגנון המחירים הוא כלי חשוב ביותר בכלכלה מתפקדת ומציג לצרכנים וליצרנים מידע על הביקוש למוצר, איכותו ועוד. למרות שקביעת מחירים נמוכים בחוק עשויה להישמע כמו צעד חיובי מבחינת הצרכנים, ההשפעה הרחבה של צעד זה תוביל לפגיעה באיכות המוצרים, צמצום השקעות בפיתוח של מוצרים חדשים והיצע נמוך ביחס לביקוש. לאורך זמן חלק מהיצרנים עלולים להפסיק לייצר את המוצר (או לספק את השירות) שמחירו מפוקח, והתוצאה תהיה ירידה פגיעה בתחרות ובצמיחה הכלכלית. במקרים רבים שבהם הממשלה לקחה על עצמה לנהל את המחירים על מוצרים מפוקחים, המחיר בפיקוח גבוה ממחיר השוק, איכות המוצרים בפיקוח ירודה, או שקיים מחסור במוצרים בתקופות של ביקוש גבוה כמו בחגים.

העלאת מסים

צעד מזיק אך פופולרי נוסף הוא דרישה הטלת מסים גבוהים על "עשירים" – כלומר על עסקים, על רווחי הבורסה ועל בעלי כושר השתכרות גבוה – וזאת על מנת לממן שירותים ממשלתיים לציבור. המשמעות של העלאת מסים על עסקים היא גידול בהוצאות העסקים שבמקרים רבים יגולגלו בחזרה אל הצרכנים ויתרמו לעלייה נוספת ביוקר המחיה. הגדלת מס רווחי הון בעקבות מחאת האוהלים של שנת 2011 , יצרה נזק גדול לבורסה הישראלית, צמצמה את פעילות המסחר והעבירה משקיעים רבים אל שוק הנדל"ן שבו הם תרמו לעליות המחירים החדות. השקעות הן כלי חשוב בכלכלה מתפקדת והבורסה מאפשרת לעסקים לגייס כסף ולקחת סיכונים במטרה לפתח מוצרים חדשים שמגדילים איכות החיים של אזרחי ישראל. המס השולי העליון על בעלי הכנסות גבוהות עומד כיום על 50% , גבוה בהשוואה בין-לאומית. הניידות הגבוהה של בעלי יכולת השתכרות גבוהה (בענף ההי-טק למשל) עלולה להשפיע על הגירה מהארץ של כוח אדם איכותי שתורם כיום רבות להצלחה הכלכלית והטכנולוגית במדינה. בנוסף, מס שולי עליון גבוה מדי גורם להפחתת המאמץ בעבודה ובהיקפה מחד ולהשקעת זמן ומאמץ בניסיון להתחמק מתשלומי מס מאידך.

העלאת שכר מינימום

העלאת שכר המינימום, למרות שנתפסת כצעד חיובי, מטילה על עסקים הוצאות יותר גדולות והמשמעות היא שמחיר העבודה החדש מגולגל לצרכנים ומעלה את מחירי המוצרים בחנויות. צריך לקחת בחשבון ששכר המינימום לא מגדיל רק את השכר של העובדים החלשים ביותר במשק אלא גם, בגלל הצמדה לשכר המינימום, את השכר של רבים מעובדי הוועדים (בגזר הציבורי למשל) ששכרם מושפע משכר המינימום למרות שסך הכנסתם גבוה בהרבה מרמת שכר המינימום. בנוסף, שכר המינימום עלה בחדות בשנים האחרונות והשפעת עלייה זו עדיין לא עמדה במבחן של מיתון. חשוב יהיה לבחון כיצד ההעלאה שכבר הייתה בשכר המינימום תשפיע בזמן מיתון על שיעור האבטלה (במיוחד של עובדים בעלי השכלה נמוכה יחסית), לפני שניתן יהיה לשקול העלאות נוספות בשכר המינימום.

להורדת הנייר המלא לחצו כאן