זאב ז’בוטסינקי מוכר בישראל כהוגה הדעות של הימין. אבל, בשנים האחרונות, אפשר לזהות שתי מגמות ביחס של החברה הישראלית לז’בוטינסקי:
מצד אחד, ז’בוטינסקי מהווה יותר ויותר מקור סמכות שמשתמשים בו כדי להצדיק דעות פוליטיות מסוימות. מצד שני, משתמשים בו שני הכוחות המרכזיים בפוליטיקה.
זאת אומרת, יש פולמוס על מורשתו הפוליטית של זאב ז’בוטינסקי. יש ז’בוטינסקי של הימין, ויש ז’בוטינסקי של השמאל. אלו שתי תפיסות שונות במורשתו הפוליטית. בימין רואים בז’בוטינסקי מקור השראה לתמיכה בשוק חופשי, אבל בשמאל רואים בו מקור לתמיכה דווקא במדיניות סוציאלית; יש ז’בוטינסקי של קיר ברזל, ויש ז’בוטינסקי של מדינה עם ראש ממשלה יהודי וסגן ערבי; יש ז’בוטינסקי של דמוקרטיה ייצוגית שבה הרוב קובע, ויש ז’בוטינסקי של עליונות חירות הפרט על הכרעת הרוב.
אם כך, יש לשאול: האם יכול ז’בוטינסקי באמת להיות מקור השראה לחשיבה ימנית ושמרנית בישראל? עם השאלה המנקרת הזאת, ועם שלל הדילמות שכרוכות בה, בפרק זה פונה בנימין שוורץ לרן ברץ, כדי לדון ב”מורשתו הפוליטית של זאב ז’בוטינסקי”.
