להשתתפות הנמוכה של חרדים בשוק העבודה יש שלל סיבות – תרבותיות, מקצועיות ומשפחתיות. אך ישנה סיבה נוספת: הרגולציה המושתת על תחום רישי מקצועות, שקובעת את הדרישות העומדות בפני מי שמעוניין לעסוק במקצועות מסויימים.
רישוי מקצועי נתפס ככלי המשמר ומשפר את איכות בעלי המקצוע, אך מנגד מטיל עלויות כבדות על המשק והחברה. הוא מוביל לצמצום הנגישות לשירותים שנותנים המקצועות המורשים ועליית המחירים שלהם, וכך יוצר חסמי כניסה משמעותיים למקצועות המורשים. חסמי הכניסה פוגעים במיוחד בחרדים, ועל כן גם בהזדמנויות ובמוטיבציה שלהם להשתתף בשוק העבודה.
דרישות ההכשרה של הרישוי משתנות ממקצוע למקצוע, ועשויות לכלול לימודים אקדמיים ומקצועיים, התמחות ומעבר מבחני רישוי ממשלתיים. לעמידה בדרישות עלות גבוהה: החל בתשלום הכספי הכרוך בהן – כמו שכר לימוד ותשלום אגרה למבנים – אך בעיקר הזמן היקר שדורשת ההכשרה, זמן שבמהלכו לא ניתן לעבוד במשרה מלאה.
העלות האחרונה משמעותית במיוחד עבור חרדים שכבר מגיל צעיר צריכים לפרנס משפחה ויוצאים לשוק העבודה מאוחר יחסית, ולכן אין להם את הפריבילגיה להשתתף בהכשרה ארוכה ותובענית אשר תדחה את הכניסה שלהם לשוק העבודה. בנוסף לכך, במקצועות רבים יתקשו חרדים לעמוד בדרישות הרישיון מכיוון שהן כרוכות בהשתתפות במסגרות שאינן מותאמות עבורם – כמו המסגרת האקדמית.
בניגוד לחסמים אחרים שהיכולת של המדינה להסיר אותם – מוגבלת, הרי שבמקרה של רישוי מקצועות המדינה היא האחראית הבלעדית לו. היא זו שיכולה וצריכה לערוך רפורמות שיפחיתו את החסמים שהרישוי מציב.
על מנת לפתור את הבעיה, ראשית על המדינה לבטל רישוי של מקצועות רבים. מדינת ישראל סובלת מעודף רגולציה בתחום רישוי העסקים. מחקרים מלמדים שישראל היא מהמדינות בהן הרישוי הוא הרווח בעולם המערבי עם מעל ל-150 מקצועות מורשים ו-25% מהמשתתפים בשוק העבודה אשר מחויבים להחזיק ברישיון כדי לעסוק בעבודה שלהם. נתונים אלה עשויים להיות אינדיקציה לכך שלפחות חלק מהרישוי בישראל הוא מיותר.
בנוסף לכך, על המדינה להקל בדרישות הרישיון במקצועות רבים כך שעלות העמידה בהם תהיה פחות גבוהה. גם כאן עולה החשש שמא הקלה בדרישות הרישיון תביא לירידה ברמתם של בעלי המקצוע, אך במקרים רבים הקשר בין דרישות הרישיון לעיסוק במקצוע הוא קלוש, במיוחד לאור זאת שבמקצועות רבים המדינה לא קיימה שום בקרה והערכה של דרישות הרישיון, חרף שנים רבות שחלפו מאז החלתן.
גם במקרים בהם לא ניתן להקל בדרישות הרישיון יש מה לעשות: המדינה יכולה לנסות ולהתאים אותן לצרכים של המגזר החרדי. הרוח זו הניחו ח”כים מסיעת יהדות התורה הצעת חוק המבקשת לאפשר למורות ולגננות לעבור הסבה מקצועית כדי לקבל רישיון למקצועות פרא רפואיים מורשים, במקום ההכשרה האקדמית הארוכה הנדרשת כיום. למרות המחסור בכח אדם באותם מקצועות, ונוכח לחץ מצד האיגודים המקצועיים שהתנגדו להצעה, משרד הבריאות טרם קידם את הצעת החוק. בינתיים, מספר החרדים שעוסקים במקצועות הפרא רפואיים האמורים, הוא אפסי.
רפורמה נוספת שהמדינה ניסתה לערוך היא ביטול הרישוי של מתווכי נדל”ן, שמגביל אף הוא את הכניסה של חרדים לתחום. אך גם במקרה הזה, לחץ של מתווכי הנדל”ן והיעדר מוטיבציה במשרד המשפטים שאחראי על המקצוע – הותירו את הרפורמה מונחת על שולחן המשרד.
עריכת רפורמות במשטרי הרישוי היא מלאכה מורכבת הדורשת עבודה מאומצת, מאחר והיא פרושה על פני מקצועות רבים. עם זאת, ככל שהמדינה רוצה לעודד תעסוקת חרדים, וככל שהיא רוצה לקדם שוויון הזדמנויות בתעסוקה במקצועות המורשים, המינימום שעליה לעשות הוא לטפל באותם חסמים שהיא יצרה מלכתחילה. רפורמות כאלה לא רק יסייעו למגזר החרדי, אלא לרבים בישראל שמתמודדים עם קשיים דומים.
פורסם לראשונה בעיתון משפחה.
