יש “לדרדר” אותו לאט־לאט, שלב אחר שלב, מן הקל אל הכבד. עד שברגע האמת, כשהסוכן המופעל נדרש לבצע את המשימה האולטימטיבית שתפריד אותו מהתרבות ומהכללים שאליהם הורגל, זה ייעשה כמעט מבלי משים. לרוב אף מנסים לתזמן את הדרדור הסופי לזמני מצוקה אישיים.
אין ביטוי הולם מ”דרדור אובייקט” למה שמבצע בג”ץ לשיטת המשטר בישראל. להיום נקבעו שני דיונים בחוקתיותם של תיקונים לחוקי יסוד. הראשון בצו על תנאי שניתן ביחס לתיקון לחוק יסוד: הממשלה שאפשר את הקמת ממשלת החילופים, והשני בתיקון לחוק יסוד: הכנסת שאפשר את דחיית העברת התקציב שכונתה “פשרת האוזר”. רק לאחרונה דן בג”ץ בעתירות נגד חוק יסוד: הלאום וממשלת החילופים, והתחוללה מהומה רבתי בשיח הציבורי סביב השאלה מניין להם סמכות לדון בכך מלכתחילה. לאחר מכן ניתן צו על תנאי בעתירות נגד ממשלת החילופים, והפעם התעורר דיון מנומנם בשאלת הסמכות. היום כאמור שוב יתקיים דיון בחוקי יסוד, ודומה שכבר אין איש שם לב שבג”ץ מתעלם לחלוטין מכך שכלל אין לו סמכות לדון בעתירות. רבים מנבחרי הציבור הפכו ל”אובייקטים מדורדרים”, ואין הם מייחסים משקל לאירוע הדרמטי שמתחולל ברקע הכאוס הפוליטי ומצוקת הקורונה אשר שוררת בישראל.
ממשלת החילופים כבר אינה בהכרה, היא תשיב את נשמתה ל”דמוס” במארס והכנסת גם היא התפזרה זה מכבר. הציבור ונבחריו למדו את הלקח מהרומן הקצר שהתנהל עם הממשלה הדו־ראשית, וכולם מבקשים לחזור אל מודל הממשלה החד־ראשית שמסוגלת לקבל החלטות ולהוציאן אל הפועל. אלא שלא די בעובדה שחוק יסוד התברר בדיעבד כמודל פוליטי גרוע כדי להעניק סמכויות על־דמוקרטיות, או אל־דמוקרטיות, לבית המשפט העליון.
הדיונים בחוקי היסוד האחרונים הם ניסוי כלים לקראת יצירת “וטו” שיפוטי לכל מדיניות באשר היא, ובמיוחד לכל ניסיון לבצע רפורמה במערכת המשפט. כל ניסיון לשנות את שיטת בחירת השופטים, לפצל את תפקידי היועמ”ש ולבטל את מונופול הייצוג, להשיב את זכות העמידה או לעגן פסקת התגברות מקיפה – כל אלו, אף אם יעוגנו בחוקי יסוד, יותקפו בבג”ץ. מעטים אז יבחינו שאין לבג”ץ סמכות לדון בכך מלכתחילה ו”דרדור האובייקט” יושלם.
“מלך שמוחל על כבודו אין כבודו מחול”, אמרו חז”ל. וזאת היות שהכבוד אינו שייך למלך אלא לעם. כך נבחרי הציבור אינם מוסמכים למחול על כבודם ויש למחות בהם על נמנומם. טוב עשו יו”ר הרשות המחוקקת ח”כ לוין וראש הרשות המבצעת רה”מ נתניהו שהביעו את מחאתם בבוקר הדיון בחוק יסוד: הלאום. אך אסור לאיש בכנסת לעבור לסדר היום ללא קשר לשיוכו הפוליטי. אסור להידרדר כאובייקטים. החירות הפוליטית היתה תשתית החלום הציוני מרגע היווצרותו. והעם, ובכן, מעולם לא ויתר על ריבונותו.
