סקר ‘בשבע’ שנערך לכבוד הכנס השנתי מראה כי 60 אחוזים מהציבור נותנים למשטרת ישראל ציון נכשל על תפקודה במבצע שומר חומות, ועוד 23 אחוזים נותנים לה ציון עובר בקושי.
נתונים אלה מצטרפים לסקרים נוספים המלמדים על צניחה באמון הציבור במשטרה. לפי סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, לפני כעשור אמון הציבור המשטרה היה יותר מ-60 אחוזים, לפני חמש שנים הוא צנח ל-40 אחוזים והיום הוא עומד על 22 אחוזים בלבד.
הנתונים אינם מפתיעים אף צרכן חדשות ממוצע. כשבשבוע אחד אנחנו עדים לתמונות של ניידת משטרה בורחת מפורעים ערבים שזוקרים עליה חפצים ואבנים בלב בירת ישראל, מטח מתמשך של אבנים מצופות שלג על הרכבת הקלה, תושב שרכבו נשרף כבר פעם שמינית חמש דקות הליכה מהמטרה הארצי של המשטרה, אוטובוסים ורכבים בכבישי הדרום עם שמשות מנופצות, פורעים שמרשים לעצמם לחסום נתיבי תנועה מבלי לחשוש מאיש וגביית דמי חסות מאורחים שמחנים את רכבם ליד צימר בצפון וגם בדרום – כל אזרח מבין שיש פה בעיה.
הבעיה איננה רק תפקוד המשטרה במבצע שומר חומות אלא התפקוד השוטף שלה. העובדה שרוב אזרחי ישראל חיים בתחושה שהמשטרה איננה מבצעת את תפקידה הבסיסי, להבטיח את הסדר הציבורי ולשמור על שלום הציבור, לא בהתפרעויות יזומות והמוניות כמו בשומר חומות בחודש מאי וכמו בהתנגדות האלימה לנטיעות קק”ל בנגב לפני כשבועיים ולא בשוטף.
הסיבות לחוסר התפקוד של המשטרה רבות ומגוונות, החל מהעדר מדיניות ברורה והעדר הכשרה מתאימה וכלה במחסור בכוח אדם ותקציב, בהעדר גיבוי (בכל הדרגים), בבלבול מוסרי וחוסר יכולת להבחין בין אויב לאוהב ובין פוגע לנפגע, ובחשש של שוטרים מהסתבכות משפטית. אבל שום הסבר לא יכול להצדיק התעלמות מהמצב.
חוסר התפקוד של המשטרה פוגע לא רק באמון הציבורי בה, הוא פוגע גם בכושר ההרתעה שלה וגורם להרמת ראש של העבריינים, ארגוני הפשע ומפרי החוק והסדר. במילים אחרות, לצד הפרות הסדר והפגיעה בשלום הציבור ורכושו שמתבצעות ומתגברות מדי יום, ברור לגמרי שגם ההתקוממות הבאה בתוככי ישראל היא רק עניין של זמן.
אובדן תחושת הביטחון של אזרחי ישראל והמסקנה הכואבת שאי אפשר לסמוך יותר על המשטרה הובילו בשנה האחרונה להאצה בהקמת התארגנויות של הגנה אזרחית באזורי הספר, לשינוי בדפוסי ההתנהגות של אזרחים, כמו נסיעה בשיירות ומיגון של הבתים והרכבים, וגם להכפלת מספר הבקשות לנשיאת נשק: כ-20 אלף בקשות השנה לעומת כ-9,600 בשנים קודמות – זאת לצד חשש כבד כי יסיימו כמו שי דרומי או אריה שיף. בארגוני החברה האזרחית שסייעו לתושבי הערים המעורבות ושגילו במאי האחרון כי מעתה עליהם להחליף את רשויות המדינה לא רק בתחומי החינוך, הרווחה וההסברה אלא גם בתחום הביטחון והגנה על חיי התושבים מתקיימים בחודשים האחרונים תהליכי חשיבה על ההיערכות לאירועי מאי הבאים, וכך גם בפורומים נוספים. אבל ההתארגנות והעשייה האזרחית הזאת איננה פתרון סביר כשלעצמה. קודם כול כי היא לא מסוגלת לתת מענה אמיתי לאיום, ושנית משום שהתדרדרות למלחמת אזרחים מזמינה אנרכיה בשלב הראשון וחורבן בשלב הבא.
מדינת חוק חייבת שתהיה לה משטרה חזקה, שאוכפת את החוק והסדר באופן שווה על כולם, בלי הבדל דת, גזע, תרבות ושיוך פוליטי. משטרה בעלת גמישות מחשבתית, שמסוגלת לזהות בעיות ויודעת לתת להן את המענה הנדרש, שנחושה לדכא כל הפרת סדר בלי פחד מביקורת לא ציבורית ולא משפטית. משטרה שלא חושבת פעמיים כשהיא מקבלת דיווח של אזרח בסכנה ופועלת באופן מיידי כדי להגן על חייו ועל רכושו. משטרה לא מבולבלת, שיודעת להבחין בין טוב לרע, בין אזרחים שזקוקים לעזרה והגנה ובין אזרחים אלימים המהווים סכנה, ושמוכנה – פיזית ונפשית – להפעיל נגד הפורעים האלימים את כל האמצעים הנדרשים כדי לסיים את האירוע, בלי לחשוש מעימות. אחד מכותבי שורות אלו עמד בפני לינץ’ עם ילדיו הקטנים, והדבר הראשון שנשאל על ידי המשטרה היה האם שלף את נשקו במהלך האירוע.
בפרעות שהתחוללו במאי בערים המעורבות הצליחה המשטרה להשתלט על האירועים רק לאחר כניסתם של כוחות מג”ב, שיש להם את הדנ”א הנדרש להתמודדות עם הפרות סדר לאומניות. ולכן, במקביל לחיזוק המשטרה, יש לשקול את העצמתה של יחידת מג”ב, הרחבתה והפיכתה למעין משמר לאומי, שתפקידו יהיה כפי שהמליצה ועדת אור: לשמש כ”כוח ייעודי שימנה אלפי שוטרים אשר יטפלו באופן בלעדי בהפרות הסדר”.
לצד שינויים ארגוניים וערכיים בתוך המשטרה והקמת המשמר הלאומי נדרשת למדינת ישראל גם הנהגה לאומי, שמסוגלת להבין מתי הפרת סדר הופכת לאיום אסטרטגי; שיודעת להבחין בין פוליטיקה וביטחון; שמחויבת לערכי הציונות שעליהם מושתתת מדינת ישראל; שלא מתכופפת, לא בפני שיקולים ואינטרסים פוליטיים ולא בפני ביקורת תקשורתית, משפטית או בינלאומית; שמנחה את המשטרה ללא מורא לסכל באופן מיידי כל ניסיון של פגיעה באזרחים וברכושם, של הפרת חוק וסדר ושל קריאת תיגר על הריבונות הישראלית; שנותנת לשוטרים גיבוי מלא ואת כל הכלים הנדרשים כדי לבצע את משימתם זו, ושאינה כובלת את ידיהם.
פורסם לראשונה בעיתון “בשבע”.
