בשבועות האחרונים ביקרה התקשורת בהרחבה את עניין ‘תיאום המחירים’ בענף הקמעונאי (הסופרמרקטים). הגורם להתעניינות הוא זימונם של מספר מנהלים ברשתות גדולות ובחברות ייבוא לחקירה ברשות להגבלים עסקיים בחשד לתיאום מחירים.

על פי המפורסם בתקשורת, ראשי החברות פנו לציבור וטענו כי אין מנו מפני העלאת מחירים והחשד הוא שאמירות כאלה מהוות איתות. כלומר, במקום שהקרטל יתנהל בחדר סגור אפוף עשן סיגרים, הרשתות תיאמו לכאורה את עמדותיהן בעזרת התקשורת. כמו כן נבדק חשד שיבואנים ניסו להתערב במחיר הסופי לצרכן – דבר שאסור על פי חוק.

הבעיה עם החשדות האלה והעבירות לכאורה על החוק – אינה משפטית, אלא כלכלית; הניסיון ליצור קרטל בשוק הקמעונאי הוא ניסיון שנדון לכישלון, והסיבה היא ששוק הקמעונאות הוא שוק תחרותי. כל אדם בישראל יכול לפתוח סופרמרקט, במקרים רבים אפילו לא נדרש רישיון עסק, והיכולת להקים קרטל תלויה ביכולת של קרטל למנוע תחרות.

נניח שבעיר שלנו יש שני דוכני פלאפל, שניהם מוכרים מנה בעשרה שקלים, יום אחד הם מחליטים לתאם מחירים ל-15 שקלים למנה. בשוק תחרותי, למחרת הקרטל, יקום מתחרה שימכור ב-14 שקלים, ואז עוד אחד ב-13 שקלים, עד להתייצבות המחירים בהתאם לביקוש. קרטל כזה יישבר בתוך ימים.

הדרך היחידה לשמור על קרטל משבירה היא אכיפה. והאכיפה צריכה להיות אלימה על מנת שתהיה אפקטיבית. זו הסיבה שהמילה הראשונה שעולה לנו בראש כששומעים את המילה קרטל שייכת לעולם התחתון.

שום דבר לא יעצור יזם פלאפל המעוניין לשבור את הקרטל בעיר שלו מלבד אלימות.

איך זה קשור אלינו? רשתות מזון לא יכולות לאכוף קרטל. אם ינסו לתאם מחירים, תמיד אחד השחקים הקיימים, או שחקן חדש, יסרב להשתתף בחגיגה. לשבור קרטל תמיד משתלם כלכלית כי ניתן למכור יותר מוצרים בהנחה קטנה. זו גם הסיבה שרק אלימות יכולה לשמור על קרטלים. וכאשר כל אחד יכול להיכנס לענף וכל אחד יכול להקים סופרמרקט ללא חשש – קרטל לא יכול להחזיק מעמד. החקירה בדבר תיאום מחירים יכולה להיות נכונה משפטית, אך היא חסרת משמעות כלכלית. הרווחיות בענף הקמעונאי נמוכה ועומדת על 2-3%, כל עלייה ברווחיות תזמין שחקנים חדשים, שבתורם ישברו את הקרטל בשביל נתח שוק. גם הרווחיות בענף המזון וגם מחירים המזון לא השתנו הרבה בעשות האחרון, בעיקר בגלל סחר חופשי והיעדר חסמי כניסה.

אבל אם נחזור להסתכם על קרטלים מזווית של כוחנות, נגלה שיש לא מעט קרטלים בישראל; קרטלים ששומרים על היצע נמוך ומחירים גבוהים וכפועל יוצא נהנים מרווחיות גבוהה במיוחד. קרטלים אלה אמנם אינם אלימים בעצמם, אך המדינה מפעילה אלימות עבורם על מנת לשמר את כוחם.

במדינת ישראל חקלאים פטורים מאיסור על תיאום מחירים ובנוסף המדינה מקיימת – בעזרת חוק – קרטל בתחום הביצים והחלב. בענפים אלה, המדינה קובעת מכסת ייצור הנמוכה מהביקוש ומשמרת על ידי כך מחיר גבוה. על אף שכמו בסופרים התמריץ להפר את הקרטל או להיכנס לענף רווחי במיוחד הוא גבוה, המדינה משמידה כל תוצרת שמופקת שלא במסגרת הקרטל החקלאי ומענישה את המפירים בקנסות ומאסרים.

קרטל זה הוא הגורם לכך שבישראל מחירי החלב והביצים הם מהגבוהים בעולם, ומהווים משקולת כבדה על כל המשפחה. אם למדינה באמת היה אכפת מקרטלים, היא הייתה קודם מטפלת בקרטל החקלאי שחוסה תחת הגנתה, ומאפשרת תחרות וייבוא. במקום זאת היא מעדיפה לנסות לתפוס מנהלים שמדברים על מחירים. קל למדינה להיטפל למי שתחרותי, כי פופוליזם נגד רשתות שיווק – עובד טוב יותר בתקשורת. קשה יותר לפרק קרטלים אמיתיים המגובים בכח פוליטי רב.

פורסם לראשונה בעיתון “משפחה”