בממשלת ישראל ה-34 מכהנים 19 שרים המחזיקים 28 תיקים, שמרביתם משמעותיים לאזרחי המדינה. מרבית השרים ממונים על משרדים חדשים להם. מה יעשו השרים החדשים כדי למשול במשרדיהם? אם לשפוט על פי ממשלות קודמות, הם יחליפו מיד מנכ”ל. פעולה נפוצה זו היא טעות הפוגעת בשר עצמו ובאפשרויותיו להנהיג בצורה נכונה את משרדו וביכולתו להשפיע על הנעשה בתחום אחריותו.
משרדי הממשלה הם ארגונים מורכבים, הכוללים יחידות רבות בעלות אופי מגוון. מבחינות מסוימות, ניהול משרד ממשלתי מסובך בהרבה מניהול גוף מסחרי. לגוף מסחרי יש מדד הצלחה עיקרי אחד: הצלחה כלכלית. מנכ”ל של חברה יודע מהי מטרתו, ולרוב קל לדעת אם הצליח או נכשל. לעומתו, למנכ”ל משרד ממשלתי אין משימה מוגדרת — הוא לא יודע אם הוא משרת את השר, את הממשלה, את הציבור הקשור למשרדו או את הציבור כולו. הוא לא יודע אם עליו להוציא כספים או לחסוך, לצמצם או להרחיב. לעתים הוא מוצא עצמו במצבים בלתי־אפשריים, כשכל כיוון פעולה ייראה לא נכון.
עם זאת, המכשול העיקרי המייחד מנכ”ל של משרד ממשלתי הוא מהות התפקיד כפי שהיא נקבעת בנוהל ובנוהג במשך הדורות. מנכ”ל משרד ממשלתי עובד ללא מכשירי ניהול שלכאורה היו אמורים לעמוד לרשותו. כפי שמפורט בנייר עמדה שפירסם באחרונה פורום קהלת, למנכ”ל אין סמכויות בניהול כוח האדם במשרדו, אלא כל סמכויותיו מופעלות על ידי סמנכ”ל, המקבל הנחיות מנציבות שירות המדינה. כמו כן, סמכויותיו בתחום הכספי מוגבלות: התקציב נכתב באגף התקציבים באוצר, וביצועו נמצא בידי חשב המשרד, הכפוף לאגף החשב הכללי באוצר.
מנכ”ל מוכשר ועיקש אולי יצליח לכופף את נציבות שירות המדינה והאוצר, אך יישאר תלוי באישור היועץ המשפטי של משרדו, שהוא פקיד עם קביעות הכפוף רק ליועץ המשפטי לממשלה. כלומר, תפקידו של מנכ”ל משרד ממשלתי אינו פשוט, וראוי שימלא אותו אדם הניחן ביכולת וניסיון מוכחים. לפיכך, רצוי שהשרים החדשים לא יקבלו החלטות חפוזות וישקלו בכובד ראש מינוי מנכ”לים חדשים למשרדיהם. החלפה מהירה של מנכ”ל נובעת לרוב מרצונו של השר להושיב בכיסא את איש אמונו. סקירת מינויי העבר מלמדת על מינויים של חברי ילדות, חברי מפלגה זוטרים, קציני צבא בדימוס, או אזרחים טובים וישרים נטולי כישורים מתאימים, מלבד הזדהות לכאורה עם ערכי השר.
למינוי מסוג זה יש שתי תוצאות: השר מוסר את ניהול משרדו למי שאינו מסוגל לבצע את התפקיד; ומחזק את הגורמים במשרד האוצר, בנציבות שירות המדינה ובמשרד המשפטים, המצמצמים את יכולתם של המנכ”לים לנהל ושוללים מהם את סמכויותיהם.
לכן, מומלץ להשאיר לתקופת ביניים את המנכ”לים המכהנים, ואולי הם יפתיעו לטובה. אמנם יש סיכוי רב שגם מינויים של המנכ”לים המכהנים לא התבסס על שיקולים מקצועיים בלבד, אך היכרותם עם המשרד ויכולתם להתמודד עם גורמים זרים בתוך הממשלה ומחוצה לה יאפשרו לשר להכיר את משרדו על כל מורכבותו, ולגבש לעצמו רשימת תכונות של מועמדים מתאימים לניהול המשרד, לראיין אותם ביסודיות, ואף להתייעץ עם מי שנראה לו נכון.
משרדי הממשלה הם מרכיב חיוני במערכת הציבורית. חשוב למסור את ניהולם לבעלי מקצוע, ולא לחובבנים. על השרים, ובמיוחד החדשים שבהם, לשקול היטב את הדברים לפני שהם ממנים את מנהלי מפתח אלה.
המאמר פורסם לראשונה בדה מרקר
