בעיית ההשכלה הכללית במגזר החרדי, שנבחנה בדו”ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר, אינה חדשה. כבר כמה עשורים מדברים על הפגיעה שהיא גורמת לפריון העבודה ולכלכלה בישראל. הכלכלה לא תמשיך לצמוח אם האוכלוסייה החרדית לא תשתלב בעולם התעסוקה.

לפני כמה שנים, כשעבדתי על נייר מדיניות בנושא “השכלה כללית למגזר החרדי”, הזדמן לי לעבור על תחזיות דמוגרפיות מתחילת המאה. כבר עשרים שנה נשמעים האיומים בהצפה של חרדים שאינם תורמים לכלכלה. התחזיות הקודרות לא התממשו כלל. מאז יש לי הרבה פחות אמון בתחזיות דמוגרפיות. הן מניחות המשך של המגמה שהייתה בזמן כתיבתן. מאז עברו כמה תהליכים חשובים על החברה החרדית, והמציאות אופטימית יותר.

התהליך הראשון נגע לתחזיות עצמן. הצגתן הביאה לשינוי מדיניות, שהביא לשינוי המציאות. החשש מפני אוכלוסייה חרדית שאינה לומדת ואינה עובדת הביא לפיתוח תוכניות עבודה ולימודים מותאמות למגזר החרדי, והן הצליחו לנפץ את הבועה. התהליך השני הוא הדמוגרפיה. בהחלט אפשר להישאר קהילה מסוגרת ולא עובדת אם אתם קהילה קטנה. הקהילה החרדית נשענה על תרומות, תקציבי ממשלה וחיי צנע. אבל הרבה יותר קשה לעשות את זה עם מאות אלפי אזרחים שהם חלק ניכר מהאוכלוסייה בישראל. התרומות התייבשו, ומראש לא היו ברמות כל כך גבוהות. תקציבים התנפחו לרמה שכבר אי אפשר להתעלם מקיומם. גם חיי הצנע נעשים קשים כששאר החברה מתקדמת הלאה.

תהליך שלישי, איזוטרי אך משפיע ביותר, היה הקיצוץ בקצבאות הילדים. הוא נעשה משיקולי תקציב ב־2003, אבל הביא להשפעה חברתית מרחיקת לכת. שני דברים קרו כתוצאה מכך בתוך זמן קצר מאוד. האחד: מספר הילדים הממוצע במשפחה חרדית ירד בכ־12 אחוזים, בירידה שהחלה מיד לאחר החלת הקיצוצים ב־2004. האחר: חרדים, ובמיוחד חרדיות, התחילו לעבוד – וכשגילו שההשכלה החסרה שלהם אינה מאפשרת להם להתפרנס בכבוד, התחילו גם ללמוד. במבט ראשון זה נראה כמעט טריוויאלי. אבל כשחושבים על האופן שבו מסתכלים על האוכלוסייה החרדית, כחברה אידיאליסטית שאינה מונעת משיקולים כלכליים, הייתה כאן מיני־מהפכה.

יש גבול למומנטום הטבעי הזה, וככל הנראה הגענו לקיצו. היעדר ההשכלה בשכבות הצעירות אצל הגברים החרדים מעמיד מחסום בפניהם בגילים מבוגרים, כשהם מבקשים פרנסה. מחקר חדש של פורום קהלת מראה כי הפער בשכר הממוצע קשור לפער במיומנויות יסוד: קריאה, מתמטיקה ושימוש במחשב. הקיצוץ בקצבאות אמנם דחף את החרדים לשוק העבודה, אבל לעבודות בשכר נמוך המיועדות לגברים חסרי מיומנויות. הנשים החרדיות, לעומת זאת, הראו מיומנויות דומות לנשים יהודיות לא־חרדיות. אחת התוצאות החריגות שנראו במחקר היא שהגברים החרדים בני יותר מ־54 טובים באנגלית ובמחשבים יותר מהצעירים מהם.

נראה כי דווקא המדיניות שניסתה לשלב חרדים באגרסיביות, תוצאת ממשלת 2013 שהורכבה ממפלגות ימין־מרכז בלי חרדים עם יאיר לפיד, הביאה לתגובת נגד שבלמה את ההתקדמות. החברה החרדית, שתהליכי ההשתלבות כבר קרו בה מעצמם מכורח המציאות, נאבקה בניסיון להנדס אותה.

גם הדיון הנוכחי בחוק הגיוס מפספס את התהליכים הטבעיים החשובים האלו, ומנסה להאיץ בהם בשם עיקרון מופשט של “שוויון בנטל”. החברה החרדית רואה עצמה יותר ויותר חלק מהחברה הכללית. סקרי עמדות מעידים שיותר חרדים מגדירים את עצמם ציונים, ויש להם עניין בהצלחת המדינה. אבל גיוס לצה”ל הוא סוף התהליך, ולא ראשיתו.

השילוב יתחיל מהכלכלה. השילוב בכלכלה יביא להשתלבות בחברה הכללית, להרחבת ההשכלה במגזר החרדי, ולחלחול ערכים ורעיונות כלליים שיתורגמו לשפה יהודית כשרה. הדור הבא של החרדים כבר יהיה ציוני יותר, יראה בעצמו מחויב לשמירת ביטחון החברה והמדינה. הבנים שלהם כבר יתגייסו לצה”ל. כל ניסיון להאיץ את התהליכים רק יגרום לתגובת נגד. הוא לא משרת דבר זולת אינטרסים פוליטיים קצרי טווח ומזיקים.
הטור פורסם לראשונה במקור ראשון