בעקבות פשעי מדינות הציר במלחמת עולם השנייה, ובמיוחד בעקבות השואה, נשבעה הקהילה הבינלאומית להילחם נגד פשע השמדת העם. מדינת ישראל שקמה מאפר השואה הבטיחה כי דם יהודי אינו הפקר. השבעה באוקטובר שנחרת כיום העקוב מדם ביותר לעם היהודי מאז השואה, החזיר אותנו לימים האפלים ביותר של העם היהודי, בהם בניו נטבחו, נאנסו והושפלו בידי שונאיו. עכשיו, כשישראל משיבה מלחמה נגד החמאס, עליה להתכונן למשפט שתנהל נגד מבצעי ומתכנני הטבח. ספר החוקים של מדינת ישראל כבר ערוך לתרחיש זה באמצעות החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם – 1949 אשר נחקק בהתאם לאמנת האו”ם בעניין, ומטמיע את הוראותיו הבינלאומיות בתוך הדין הישראלי. אמנת האו”ם הייתה האמנה הראשונה בדבר זכויות אדם שהעצרת הכללית של האו”ם אימצה בשנות 1948 והיא מחייבת את כלל המדינות למנוע את פשע השמדת עם ולהעניש את מבצעיה. החוק מגדיר השמדת עם כמעשה של “הריגת אנשים הנמנים עם” קבוצה ו-“גרימת נזק גופני חמור”, בין היתר, “שנעשה בכוונה להשמיד… קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי, באשר הוא קיבוץ כזה”. החוק כולל גם קשר למבצע השמדת עם, הסתה ישירה ופומבית לרצח עם וניסיון לבצע רצח עם, והוא נושא בחובו גזר דין מוות.
מאות מומחים למשפט בינלאומי פומבי כבר חתמו על מכתב פתוח לפיו מעשי החמאס בשבעה באוקטובר עולים לכדי רצח עם, ביניהם היועמ”ש לשעבר אביחי מנדלבליט והמשנה ליועמ”ש לשעבר רועי שיינדורף. תיאור מקרי הרצח הסדיסטיים, האלימות המינית וההתעללות שביצעו מחבלי החמאס ועזתיים אחרים ידועים לכל ישראלי. חמאס מונע על ידי אידאולוגיה אנטישמית חסלנית שרואה בהשמדת מדינת ישראל והעם היהודי מצווה דתית, כמצויין גם באמנת החמאס משנת 1988.
בכירי החמאס חזרו על כוונותיהם הרצחניות אין ספור פעמים, בין השאר בדרשות במסגדים, בבתי ספר, ברשתות חברתיות וברשתות הרדיו של הארגון.
הדין הבינלאומי מכיר בתפקיד המכריע שיש להסתה ולמסיתים ברצח עם. בית הדין הצבאי בנירנברג הרשיע והוציא להורג את יוליוס שטרייכר, העורך הידוע לשמצה של הביטאון הנאצי דר שטרמר, על “הדבקת המוח הגרמני בוירוס האנטישמיות והסתת העם הגרמני לרדיפה… בנאום אחר נאום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש”. בית הדין הבינלאומי לרצח העם ברואנדה הרשיע בכירים ששלהבו המונים לרצח בני שבט הטוטסי וגם את הבעלים, המייסדים והשדרים בתחנות רדיו וביטאונים שהסיתו לרצח עם. בית הדין קבע שההסתה לא צריכה להיות מפורשת ומספיק שהשומעים יבינו את כוונת המסיתים. בית הדין קבע בנוסף כי הסתה לרצח עם היא עבירה בפני עצמה ואין צורך להוכיח קשר סיבתי בין ההסתה למעשי הרצח. אם כן, מובן שכל חברי החמאס שהסיתו לרצח יהודים אשמים ברצח עם, גם אם לא לקחו חלק ישיר בזוועות השבעה באוקטובר.
משפטנים המתמחים בזכויות אדם מדגישים את “הזכות לאמת”, במיוחד במקרים של פשעים חמורים נגד האנושות. לשם כך, ישנה חשיבות להעמדה לדין דווקא, עבור הקהילה הבינלאומית ועבור החברה הישראלית. כבר היום, ישנה מגמה של הכחשת הרצח, האונס וההתעללות הברוטליים שביצעו מחבלי החמאס בשמחת תורה. הימנעות מהעמדה לדין, תאפשר את תאוריות הקונספירציה האלו. הקהילה הבינלאומית צריכה להיחשף לזוועות החמאס יחד עם ניתוח האידאולוגיה האנטישמית הקיצונית שמניעה אותו. המראה של יהודים מאשימים, מעמידים לדין ומענישים בהוצאה להורג פושעים נגד האנושות תיצרב כתמונת ניצחון עבור החברה הישראלית ותסייע לה להשתקם מטראומת ה-7 באוקטובר. התנועה הציונית לא הבטיחה ששנאת היהודים תיעלם, אך היא הבטיחה ליהודים יכולת לעשות צדק.
יתרונות ההעמדה לדין בגין השמדת עם ברורים ומבחינה פרקטית, אין צורך בחקיקה חדשה כדי לדרוש עונש מוות. ברמה המוסרית, אישום והרשעה לפי השמדת עם מבטאת את החומרה של האירועים שלא נפלו ממעשי הגרועים שבאויבינו במהלך הדורות. היא מעניקה לגיטימציה למדינת ישראל לפעול כדי להסיר את איום החמאס מעל פני האדמה. היא גם מטילה חובה על כל המדינות לרדוף את בכירי החמאס ברחבי העולם, בפרט בטורקיה, קטאר ואיראן.
הדין המודרני נגד רצח עם אומץ כחלק מלקחי השואה, כאשר הקהילה הבינלאומית נכשלה למנוע את השמדת יהודי אירופה. מדינת ישראל חקקה את חוק השמדת עם בדיוק למקרה כזה. לצערנו, הגיע השעה להפעיל אותו.
המאמר התפרסם לראשונה באתר Ynet (“אם מחבלי 7 באוקטובר לא יישפטו, יונצחו הקונספירציות”, 28.11.2023)
