תמצית: הזכות לפרטיות מפורשת בס’ 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולא ניתן לפגוע בזכות זו אלא על פי חוק מפורש. לא די שאין חוק שהסמיך את המשטרה לחדור לתוככי טלפונים סלולריים מרחוק אלא שפעולות אלו, על פי הפרסומים, נעשו תוך
הפרה בוטה של החוק הקיים ותוך חריגה מוחלטת מהסמכויות שניתנו למשטרת ישראל.
כלל לא ניתן על פי הדין הישראלי לחדור מרחוק לטלפון סלולרי כי אם אך ורק להאזין לתקשורת היוצאת והנכנסת אליו, וזאת לאחר התבססות חשד לביצוע עבירה וקבלת צו המתיר האזנת סתר. חדירה לתוככי הטלפון דורשת תפיסה פיזית של הטלפון
והוצאת צו המתיר חיפוש בחומר מחשב או הסכמה של הנחקר.
הישענות המשטרה על היתרי האזנה לצורך חדירה לתכנים שבתוך הטלפון הסלולרי ולתכונותיו, או להשתלטות על האפליקציות שבו מהווה הפרת חוק, הטעיה של בית המשפט ופגיעה אנושה בפרטיותם של אזרחים, אשר בחלקם אפילו לא היו בגדר חשודים.
יש לחשוף עד תום את מתודולוגיית ההפעלה של יחידת ה”סיגינט” המשטרתית והשימוש במידע שהופק, לפני הפתיחה בחקירה ובמהלכה, את אופן הדיווח לבית המשפט בעת קבלת הצווים וכן יש לברר את הענקת התמיכה המשפטית לפעולות
אלה על ידי הפרקליטות המלווה והייעוץ המשפטי של משטרת ישראל.
