בשנת 2014 התקבל בכנסת תיקון לחוק-יסוד: הממשלה, שבו הוגבל מספר השרים בממשלה, (כולל ראש הממשלה) ל‑19. בדברי ההסבר לתיקון, המכונה גם תיקון הגברת המשילות, צוין שלממשלה גדולה מדי יש חסרונות, ובהם קשיים בתפקוד ובקבלת החלטות של הרשות המבצעת, צמצום יתר של מספר חברי הכנסת הנושאים בעבודת החקיקה והפיקוח על עבודת הממשלה וכן בזבוז כספים ופגיעה באמון הציבור ברשות המבצעת.
בשנת 2015, סמוך להקמת הממשלה החדשה, הועברה הוראת שעה המתירה לחרוג באופן “חד‑פעמי” ממגבלת חוק היסוד שחוקק רק שנה קודם לכן. במאי 2020, בעת הקמת ממשלת נתניהו-גנץ, לא רק שמספר השרים לא הוקטן בהתאם לעקרונות של חוק היסוד, אלא חוק היסוד שונה, ובין היתר נמחקה כליל מגבלת מספר השרים – ללא שום הסבר ענייני. הממשלה שקמה באותה עת מנתה 34 שרים – מספר שיא בתולדות מדינת ישראל וגבוה בהרבה מהמקובל במדינות המתקדמות. הממשלה שהושבעה בדצמבר 2022 מונה כעת 39 שרים, כולל 5 שרים שצורפו בעת הרחבת הממשלה באוקטובר 2023 על רקע המלחמה בעזה.
אין שום הצדקה הגיונית לממשלה עם יותר מ-19 שרים. ממשלה גדולה יותר הינה מסורבלת, עולה לציבור הון רב, ומספקת שירות פחות טוב לאזרחים. כמו כן, היא מחלישה את המשילות, ואינה מאפשרת ניצול יתרונות לגודל ולממשקים טבעיים בין תחומי אחריות. שרים “מיותרים” עשויים לייצר פעלתנות יתר ועודף רגולציה על מנת להראות שהם ממלאים את תפקידם. במקביל, יש פחות פיקוח פרלמנטרי על עבודת הממשלה, וכתוצאה מכך גם יותר חקיקה פרטית מיותרת וחסרת תכלית.
מספר רב של משרדים ושל שרים מחייב גם הרבה לשכות שר ולשכות מנכ”ל, הרבה ראשי מטה, הרבה מנהלות לשכה, הרבה מזכירות, הרבה דוברים ויועצי תקשורת, הרבה נהגים, הרבה אנשי ביטחון – המון עלויות מיותרות לחלוטין, המושתות כולן על הציבור. זהו גם שימוש לא מושכל ולא יעיל בכישוריהם ובזמנם של אנשים מצוינים, שיכלו לתרום רבות למשק ולכלל הציבור, אילו היו מועסקים במקום עבודה אחר.
ההגדלה המסיבית במספר השרים – ובייחוד הקמת המשרדים החדשים בכל ממשלה חדשה שקמה בעשור האחרון תוך פיצול שרירותי של משרדים ותחומי פעילות – נתפסו בעיני הציבור, בצדק, כמשרתות באופן ציני את העניינים האישיים של הפוליטיקאים ושל המקורבים להם, תוך פגיעה קשה בכלל הציבור.
תחושה זו מוצדקת על אחת כמה וכמה כאשר אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר ביטחוני וכלכלי. על רקע מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר והמלחמה בעזה הוצאות הממשלה זינקו, והגירעון התקציבי והחוב הציבורי גדלים בחדות. נוצר הכרח לקצץ בשנים הקרובות בהיקף השירותים הממשלתיים לאזרחים (חינוך, בריאות, רווחה, וכו’). שיעורי המס עלולים לעלות. ברור לכל אזרחי ישראל שהם ירגישו, אישית, את ההשפעות הכלכליות החריפות של המשבר הביטחוני. על כן, המספר המנופח של השרים ושל משרדי הממשלה נתפס כצורם במיוחד – שיקוף לניתוק נבחרי הציבור מתחושות הציבור ולסדר עדיפויות שאומר בפשטות ובבוטות – “פוליטיקה לפני הכל”.
הצהרות נבחרי ציבור שנשמעו לאחרונה, לפיהן הממשלה “תכניס את היד לכיס” ותסייע כלכלית לציבור שנפגע מהמצב הביטחוני והשלכותיו, הן חסרות ערך ונובעות מחוסר הבנה כלכלי בסיסי במקרה הטוב או מרצון להטעות את הציבור במקרה הפחות טוב. אין לממשלה “כיס”. הכיס הוא של הציבור. כל שקל של סיוע שהממשלה מעניקה כיום לקבוצות שנפגעו ממתקפת הטרור ומהמלחמה הוא על חשבון משאבים ציבוריים, והציבור יצטרך להחזיר את השקל הזה בעתיד הקרוב, בתוספת ריבית על החוב הציבורי (העומדת כיום על כ-5 אחוזים). הסיוע לנפגעים הוא בהחלט ראוי ומוצדק, אך ניסיון להציגו כסיוע על חשבון “הממשלה” (בניגוד לסיוע על חשבון הציבור) הוא שגוי ומטעה. רק צמצום והתייעלות של לשכות נבחרי הציבור עצמם, או צמצום בזבוזים מיותרים אחרים במגזר הציבורי, יוכל להיחשב כסיוע אמיתי נטו לציבור הרחב.
בסקירה מקיפה שפרסם לפני כמה שנים, פירט פרופ’ עופר קניג קשרים שנמצאו במחקרים שונים, בין גודל הממשלה (מספר השרים ומספר המשרדים) לבין פגיעה ביעילות, במשילות, ביישום מדיניות ארוכת-טווח, באחריותיות, ובאמון הציבורי במוסדות דמוקרטיים ובנבחרי הציבור. פרופ’ קניג הזכיר גם ועדות שונות, אשר בחנו בעבר את הגודל האופטימלי של הממשלה והמבנה הרצוי של משרדיה. וועדות אלה המליצו על כך שמספר השרים והמשרדים יהיה אף נמוך מ-19. גם במדינות אירופיות רבות ישנם פחות מ-19 שרים ומשרדים. על פי סקירתו של פרופ’ קניג, בין שנת 1948 לשנת 2000 כיהנו בישראל 15 ממשלות. מתוכן, 11 ממשלות מנו 18 שרים או פחות.
אני מקווה שהממשלה תבחר בימים קשים אלה להסתפק ב-19 שרים לכל היותר, וב‑15 משרדים בלבד. ניתן יהיה לנצל הזדמנות זו לסגירת משרדים מיותרים ומלאכותיים שכל תפקידם הוא לייצר סידור עבודה לפוליטיקאים ולמקורביהם – גם כאלו שהוקמו בידי הממשלה הנוכחית וגם כאלו שהוקמו בידי ממשלות קודמות.
להלן הצעה להרכב אפשרי ויעיל למשרדי הממשלה:
- ראש הממשלה
- ביטחון
- ביטחון פנים
- חוץ (כולל תפוצות והסברת חוץ)
- אוצר (כולל רשות החברות)
- משפטים
- אנרגיה ומים
- דיור ותחבורה (כולל רמ”י ומינהל התכנון, ללא תפקידי הרווחה של משרד השיכון)
- רווחה (כולל עלייה וקליטה, חיזוק וקידום קהילתי, שוויון חברתי ותפקידי הרווחה של משרד השיכון)
- בריאות
- כלכלה (כולל תיירות, מדע וטכנולוגיה, תקשורת וחקלאות)
- חינוך (כולל השכלה גבוהה ומשלימה, תרבות וספורט)
- עבודה
- פנים (כולל שירותי דת)
- הגנת הסביבה
משרדים אחרים ייסגרו או ישולבו במשרדים הנ”ל.
כך, הממשלה תורכב מ-15 משרדים (כולל משרד ראש הממשלה). ניתן יהיה למנות 4 שרים נוספים לתפקידים מיוחדים (אחריות על פרויקטים רוחביים החוצים תחומי אחריות של מספר משרדים או על פרויקטים זמניים ונקודתיים). אפשר, כמובן, גם להסתפק בפחות מ-19 שרים.
יישום מבנה זה ישפר באופן ניכר את תפקוד הממשלה וגם יתקן מעט את הנזק לאמון הציבור במוסדות המדינה ובנבחרי הציבור – אמון שנסדק בחודשים האחרונים. אני מקווה שכל ראשי המפלגות – כולל אלה החברות בקואליציה כיום – יאמצו מתווה זה ויישמו אותו באופן מיידי.
(מבוסס על דבריי בבלוג בדה מרקר ב-31.12.2020)
