כאשר פרצה לפני עשור, בקיץ 2011, המחאה החברתית, היא התמקדה ביוקר המחיה ובמיוחד במחירי המזון והדיור. ואכן, על פי מדדי ה-OECD, ארגון המדינות המפותחות כלכלית, שני אלו יקרים משמעותית בישראל לעומת יתר המדינות המפותחות. במדדי 2017 כלל מחירי הצריכה בישראל היו גבוהים בכ-20% מממוצע של מדינות הארגון. אולם המזון היה יקר ב-37% מן הממוצע, ודיור ב-48%.
למרות הדמיון לכאורה, בפועל מדובר בשני שוגים שונים, וכמעט קוטביים, של יוקר. דירות בארץ בהחלט יקרות מאוד, הן לעומת מדינות אחרות רבות והן לעומת המחירים שהיו לפני עשורים אחדים. אבל הסיבה העיקרית לכך היא שלבנות דירה זה באמת מאוד יקר. ישראל מדינה קטנה וצפופה, והאוכלוסייה גדלה בקצב מהיר. בנוסף, ישראל מדינה עשירה ואזרחיה מחפשים לרכוש דירות איכותיות וגדולות, וככל שאפשר באזורים עירוניים שהקרקע שם בהכרח יקרה מאוד כי הרבה אנשים רוצים לעשות בה שימוש. דברים אלו פשוט עולים הרבה מאוד כסף.
תרומה נוספת למחירי הדירות היא הריבית הנמוכה המאפיינת את השנים האחרונות. מחיר דירה כפול מתורגם למעשה לתשלום משכנתא חודשי כמעט זהה; כלומר, מחירי הדירות עלו אמנם משמעותית, אבל מחיר הדיור עלה הרבה פחות.
לכן גם אם ממשלת ישראל תפעל להוריד את מחירי הדירות, בכך היא לא תוריד ולו באגורה את עלות הדירות. היא רק תשנה מי נושא בעלות זאת; העול יעבור מן הקונה למשלם המיסים.
במזון, המצב הפוך. מרבית הפער במחירי המזון בישראל לעומת מדינות אחרות הוא פועל יוצא של מדיניות כושלת. במדינת ישראל המדיניות המוצהרת היא לדאוג למחירים גבוהים עבור תוצר חקלאי. בין היתר, יש מחיר מינימום לחלב גולמי, ומכסה קשוחה על ייצור ביצים לצד צמצום קיצוני בייבוא. המטרה המוצהרת היא להבטיח מחירים גבוהים לחקלאים, למרות שחלק גדול מן הרפתות והלולים הם מאוד לא יעילים והחקלאים היו פוריים הרבה יותר במשלח יד אחר. בסעיף ‘חלב, גבינה וביצים’ מדד ה-OECD מדווח שהיוקר בישראל גבוה ב-79% מממוצע הארגון!
גם בתוצר טרי המדינה חונקת את הייבוא, כך שהצרכן מקבל ירקות שגדלו בישראל. אלא שאת השימוש בקרקע ובכוח העבודה המוקצים לחקלאות יכול להימצא באפיקים פוריים מאוד כמו טכנולוגיה עילית, ואילו את הירקות אפשר להביא בעלות נמוכה יותר ממקומות מפותחים פחות דוגמת טורקיה, ירדן או יוון.
למען האמת, למדיניות ציבורית מעוותת יש גם תרומה מסוימת למחירי הדירות, אם כי החלק היחסי קטן בהרבה לעומת מזון. אחד האיומים על עלות הדירות: הרצון של פוליטיקאים לקדם דרישות תכנון פסולות, למשל דרישה שכל שכונה תכלול מספר מסוים של דירות ציבוריות, או דרישות ל”בנייה ירוקה”. יעדי מדיניות אלו אינם בהכרח מוטעים, אבל תכנון הוא לא הכלי הנכון ליישם אותם. אם אכן יש לממשלה רצון לרכוש דירות ציבוריות, או להציב פאנלים סולריים, יש לקדם מטרות אלו דרך תקציב המדינה. הכנסתם לחוקי התכנון מוסיפה עלות מיותרת לדירות.
יש צעדים שיחסכו אמנם עלויות מיותרות של הדירות בישראל, בפרט הפשטה וייעול של תהליך התכנון והאישור, אבל בשורה התחתונה הדירות שהישראלים רוצים ימשיכו לעלות הרבה מאוד כסף. בענף המזון, לעומת זאת, פתיחת שוק המזון ליבוא חופשי תוריד את המחירים באופן מיידי ומשמעותי, וגם תזרז את הסבת משאבי המשק לאפיקים פוריים ומתקדמים יותר.
פורסם לראשונה בעיתון “משפחה”.
