האיחוד טוען שהתיוג “מיוצר בישראל” מטעה צרכנים בשאלת ארץ המקור של מוצר, אך הנחייתו לא דורשת ציון גיאוגרפי שונה. במפתיע, לפי חוקי האיחוד עצמו, לא ניתן למתג “מיוצר בישראל” אבל אפשר לסמן “מיוצר בגדה המערבית” או אפילו “מיוצר בשטחים הפלשתיניים הכבושים”, אף שמדובר בישות שהאיחוד אינו מכיר בריבונותה.
ההנחיות אכן מציינות במפורש שאין להשתמש באפשרויות אלה. במקום זאת יש חובה לכתוב “התנחלות ישראלית”. זו הנחיה יוצאת דופן. הדרישה ל”מקור אמיתי” מכוונת תמיד למדינת המוצא או לשטח המקור. הכיתוב “התנחלות ישראלית” לא קשור לגיאוגרפיה ולא מלמד על מיקום המפעל על המפה. כלומר, האיחוד מתמקד בזהות המייצר ולא במקום הייצור.
ההנחיות משאירות מקום ליצירתיות של היצואנים הישראלים. למשל, שום הנחיה לא אוסרת את הסימון “יהודה ושומרון” שעונה על הדרישות שלא יהיה כתוב “ישראל” ושמספק ציון גיאוגרפי. מובן שהאיחוד לא ירווה נחת מהכינוי שניתן לשטח על ידי ה”מתנחלים”, אבל לפי הרציונל של האירופאים עצמם יהיה ברור מהנוסח שמדובר בתוצרת ההתנחלויות.
אין לראות את הסימון כעומד בפני עצמו. הסימון הוא עליית מדרגה בסידרת אמצעי ענישה מתוכננים מצד אירופה. אירופה כבר ניסחה הנחיות שאוסרות העברת כספים לפרויקטים אקדמיים או אחרים ביהודה, שומרון והגולן, אסרה ייבוא מוצרים חקלאיים מסוימים, פירסמה אזהרות מעורפלות לבעלי עסקים בנוגע לקשרים עם “התנחלויות” ועכשיו מחייבת סימון. כל זה קרה רק בשנתיים האחרונות. האיחוד האירופי פועל לפי רשימה שהצעד האחרון בה הוא הטלת סנקציות הרסניות. אירופה מנצלת כל חוסר תגובה ישראלי רשמי כתקדים לקראת הצעד הבא.
משמח לראות שהמפלגות השונות מהקואליציה ומהאופוזיציה התאחדו בביקורת חריפה על הסימון. אולם ביקורת גרידא לא תספיק. חוסר העקביות והיישום המפלה באופן שהאיחוד האירופי נוהג בהנחיותיו, מעניקים לישראל הזדמנות ייחודית לתקוף חזרה. חוקי הסימון סותרים לא רק את היחס של האיחוד אל שטחים אחרים שריבונותם אינה מוכרת על ידיו, הם סותרים גם הצהרות מדיניות רשמיות של האיחוד ופסיקות בתי משפט אירופיים.
לדוגמה, בעוד האיחוד האירופי מסרב להכיר בסהרה המערבית כחלק ממרוקו, הכיתוב על תוצרת אותו שטח הוא “תוצרת מרוקו”. זו לא טעות, החזית לשחרור סהרה המערבית תובעת את האיחוד האירופי ומדינות אירופיות נוספות המתעקשות על הסימון, והאיחוד מנגד טוען בבית המשפט כי אין בסימון “תוצרת מרוקו” על תוצרת מסהרה המערבית הטעיה צרכנית או הפרה של חוקי האיחוד.
ישראל יכולה לנצל את הצביעות האירופית לטובתה. לא רק להתלונן עליה על ידי פנייה לטריבונלים שונים, כגון ארגון הסחר העולמי, גוף שדן במחלוקות בנושאי סחר טכניים דוגמת סימון מוצרים. החטא המרכזי שנגדו פועל הארגון הוא אפליה בסחר, וזה מה שהאיחוד האירופי עושה.
יש החוששים כי פנייה לארגון הסחר העולמי תגרום למדינות ערביות להעלות לדיון את מעמד ההתנחלויות. אולם חשש זה מניח הנחה תמוהה שלפיה הערבים יכלו לנקוט צעד זה עד כה ונמנעו מכך מתוך נחמדות. היות שמעמד ההתנחלויות לא יעלה לדיון, ארגון הסחר גם לא ידון בו. השאלה היחידה תהיה זו: לנוכח תפיסת הריבונות של האיחוד כלפי מדינות שונות, האם מדיניותם מפלה את ישראל? האפשרות להפסיד בתביעה אינה סיבה להימנע ממנה. במקרה הגרוע ביותר, שההחלטה תהיה נגד ישראל, נהיה באותו מצב. אם ישראל תראה שאינה מתכוונת לפעול למימוש זכויותיה המשפטיות – סנקציות נוספות וחמורות יותר יוטלו עליה.
מאמר זה פורסם לראשונה בישראל היום
