חלקו הראשון של נייר המדיניות עוסק בשותפים והמרכיבים השונים של מערכת הכשרות: הרבנות הראשית לישראל, המשרד לשירותי דת, המועצות דתיות, הרשויות המוניציפליות ללא מועצה דתית, ומערכת הכשרות ברשויות לא יהודיות וכן בסוגיות שונות שטרם זכו לדיון ציבורי ובהם מערך יבוא המזון הכשר, יבוא הבשר ומערך השחיטה בחו”ל, השוני המבני בין מועצות דתיות שונות, ודרישות תשלום והשגחה שונות בבתי עסק דומים. כל פרק מורכב מהצגת הנושא והמצב הקיים, פירוט הכשלים, והצעת הסדרה.
המסמך עוסק לראשונה בהיבטים הכלכליים של מערכת הכשרות על בסיס נתוני אמת הן של התקציבים הממשלתיים המושקעים במערכת הכשרות והן של האגרות ושכר המשגיחים שמשלמים בתי העסקים, ובנוסף לכך בסוגיות מיסוי ופגיעה בהכנסות המדינה.
החלק השני של נייר המדיניות מציג פתרון יישומי לכל הכשלים המוצגים בחלקו הראשון, מלווה בתוכנית כלכלית שמבוססת על המשאבים הקיימים במערכת ללא צורך בתוספת תקציב. על פי התכנית שמסדירה את עבודת הרבנות הראשית, המשרד לשירותי דת והמועצות הדתיות, ומסדירה את העסקת משגיחי הכשרות באמצעות חברה ממשלתית. משגיחי כשרות יהיו מקצועיים יותר, הכשרות תהיה טובה בהרבה ובעלי העסקים ברובם ישלמו פחות (ובכל מקרה בתי עסק דומים ישלמו מחיר זהה קבוע וידוע מראש).
מדובר בתוכנית שהוצגה בפני הרבנים שהיו חברים בצוות היישום של הרבנות הראשית ובפני רבנים חברי מועצת הרבנות הראשית וקיבלה את ברכתם בכל הנוגע להעסקת משגיחי הכשרות. כמו גם את הסכמתם של ראשי מועצות דתיות, וגופים מהמגזר השלישי שעוסקים בנושא. הפתרון המוצע מקובל גם על משגיחי הכשרות וההסתדרות שהכריזו לפני כחודש על סכסוך עבודה בעקבות הצעת הרבנות הראשית להעסיק את משגיחי הכשרות באמצעות חברות כח אדם.
במסגרת נייר המדיניות יש ניתוח של המצב המשפטי של מערכת הכשרות ואת ההצעה של הרבנות להעסקת משגיחים באמצעות חברות כח אדם – שמראה שמדובר בפתרון לא ישים, שייקר במאות אחוזים את עלות הכשרות ויקח בין 3-4 שנים כדי לגבש אותו לפתרון מעשי.
