מתוך התקציר:
עבודה זו מציעה רפורמה דרמטית במערכת הרווחה הישראלית, שבמסגרתה יוחלפו חלק ניכר מהקצבאות ומההטבות הקיימות בקצבה אוניברסלית יחידה שתחולק לכלל אזרחי ישראל. גובהה של הקצבה נקבע בהתאם לקצבאות ולדמי הבטחת הכנסה הקיימים, כך שמשקי בית התלויים כיום במערכת הרווחה לא יפסידו מהרפורמה. הקצבה האוניברסלית תמומן על ידי ביטול קצבאות קיימות, ביטול פטורים ממס והעלאת מס הכנסה.
מערכת מסוג זה מכונה “הכנסה בסיסית” – מושג שנהפך לפופולרי בשנים האחרונות בדיון הציבורי והתקשורתי. הענקת קצבאות גם לעשירים וגם לפרטים שאינם נדרשים להוכיח מאמץ למציאת עבודה אולי נוגדת את האינטואיציה שלנו ואת התפיסה שהתרגלנו אליה במשטר הקיים של מדיניות הרווחה. אך למעשה זוהי דרך יעילה הרבה יותר לבנות רשת־ביטחון חברתית לכלל אזרחי המדינה, מכיוון שהיא אינה מחייבת השקעת מאמץ יקר באיתור אזרחים “מסכנים” אשר אינם מסוגלים לעזור לעצמם, ואינה יוצרת מלכודות עוני ואומללוּת באמצעות תמריצים מעוּותים.
תודות להיעדר הצורך במבחני אמצעים, מעבר להכנסה בסיסית יוביל לחיסכון ביורוקרטי משמעותי הן ברמת המדינה והן ברמת הפרט, וכן להיעלמות הסטיגמה החברתית המתלווה לקבלת הקצבאות. ביטול קצבאות המותנות ברמות הכנסה נמוכות או בסטטוס משפחתי מסוים יוביל להפחתת המעורבות הממשלתית בחיים האישיים של אזרחי המדינה, ויעודד השתתפות בשוק העבודה. מלבד זאת, הכנסה בסיסית מתאימה יותר ממערכת הרווחה הקיימת לשוק העבודה המודרני הדינמי, במסגרתו עובדים מחליפים את מקום עבודתם בקצב גבוה ועוברים תקופות הכשרה ממושכות באמצע החיים.
אנו מציעים שינוי מבני בלבד למערכת הרווחה הישראלית, תוך ניסיון לשמר ככל האפשר את מידת הפרוגרסיביות הקיימת של המערכת. על־כן הגידול במיסים נבנה כך שהפרוגרסיביות של מערכת המס לא תשתנה באופן משמעותי. סימולציה על בסיס סקר ההוצאות של הלמ”ס לשנת 2016 משמשת אותנו על־מנת לוודא שהרפורמה מאוזנת מבחינה פיסקלית ברמת המשק כולו, וכן שהיא איננה גורמת לזעזוע משמעותי בהכנסותיהם של משקי בית מסוגים שונים.
