התור הארוך למעבר על פני הארון של המלכה, וההתרפקות הבריטית על מוסד המלוכה, תמוהים בעיני מי שלא מבינים למה לשמר את מוסד המלוכה. המלכה לא מושלת בבריטניה כבר שנים, והמלך החדש לא ינהל את המדינה. בעשורים האחרונים רוקנו שאריות סמכויות הכתר, ונותרו בידיו סמכויות טקסיות בלבד לצד אוסף ארמונות, בגדי שרד ומשמר מלכותי, שמהווים אבן שואבת למיליוני תיירים ובסיס מלכד פנים־בריטי, אבל אינם רלוונטיים לשלטון בממלכה.
הסיבה ברורה. בעולם דמוקרטי, הנחת היסוד היא שהעם הוא הריבון ושיכולת הכוונת המדיניות תופקד בידי נציגי הציבור. בדמוקרטיה אין למלך, שמעולם לא זכה באמון העם וממלא את תפקידו רק בשל דמו הכחול, לגיטימציה למשול בפועל ולעצב את המדיניות הבריטית.
אבל בישראל נראה שיש מי שמחפשים מודלים אנטי־דמוקרטיים. כאן התהליך הפוך. בשורה של החלטות, רוקנו בעשורים האחרונים סמכויות נבחרי הציבור והועברו לגורמים שאינם נבחרים, ובראשם המשפטנים. שופטים ויועצים משפטיים מכריעים בשאלות ציבוריות, אף שמעולם לא זכו באמון העם. כך היה בשאלות בדבר היחס הראוי בין דת ומדינה, כמו בהכרעה אם להכניס חמץ לבתי החולים בפסח, וכך בהחלטות מדיניות בנושאי כלכלה, חוץ וביטחון, כניסה לישראל ומעמד. משפטנים קובעים אפילו את משמעות היותה של ישראל מדינת לאום יהודית ומתערבים במדיניות הממשלתית ביחס להתיישבות ביו”ש – כמו בפסילת חוק ההסדרה. מרגע שביהמ”ש קבע ש”הכל שפיט”, כל השאלות הפוליטיות הפכו למשפטיות, והיכולת של האזרחים להשפיע על עיצוב המדיניות הלכה והצטמצמה.
המאבק בין המשפטנים לבין נבחרי הציבור הפך בשנים האחרונות לעימות גלוי. למרבה ההפתעה, נשמעים כעת קולות שמבקשים לשנות את שיטת הממשל באופן רשמי, ולהקשות אפילו יותר את היכולת הציבורית להשפיע על המדיניות, תוך הרחבת האפשרות לשלטון שלא נהנה מאמון העם. לפי התוכנית שגנץ הציג לאחרונה במכון הישראלי לדמוקרטיה, בשיתוף עם המרכז להעצמת האזרח, יש לשנות את שיטת הממשל כך שיהיו מקרים שבהם ראש הממשלה יכהן אף שלא זכה באמון העם. על פי הצעתם, מי שזכה במרבית הקולות יכהן גם אם לא הצליח לגבש קואליציה מקרב רוב חברי הכנסת, וחוסר יכולת להעביר תקציב לא יהווה עילה להפלת הממשלה.
יתרה מכך – לשיטתם, ראש ממשלה שהרכיב ממשלה אבל איבד את אמון הקואליציה יישאר בתפקידו עד שיצטברו יותר מ־70 ח”כים שמתנגדים לו. השינויים האלה מתיימרים לקדם יציבות, אבל הם אנטי־דמוקרטיים במהותם ויאפשרו שלטון מסורס שלא יוכל לפעול בכנסת ללא אמון העם.
הניסיון להפוך את נבחרי הציבור למלך אנגליה אינו דמוקרטי. הם מוכנים להעניק להם מכונית שרד ולשכה, אבל לרוקן את התפקיד מלגיטימציה וסמכות. המגמה האנטי־דמוקרטית הזאת פסולה, והיא פוגעת בראש ובראשונה בנו, האזרחים, שכן מי שיחליפו את נבחרי הציבור יהיו גורמים שמעולם לא נבחרו. הפתרון הפוך: עלינו לחזק את הייצוגיות ואת יכולת המשילות. דמוקרטיה והעצמת האזרח חשובים בשיטת המשטר שלנו, ועלינו להגן עליהן ולא לאפשר את נשיאת שמן לשווא.
