מס חברות פרוגרסיבי – נשמע כרעיון צודק. כי פירושו שעל רווחים נמוכים חל שיעור מס מופחת, ועל רווחים גדולים יותר יחול שיעור מס גבוה יותר. כך, בדומה למס-הכנסה (על יחידים) פרוגרסיבי, שיעור המס הממוצע הולך וגדל ככל שעולים רווחי החברה.
הצעות להנהיג מס חברות פרוגרסיבי (המכונה לעתים בטעות “דיפרנציאלי”) הועלו בהזדמנויות שונות. אך כולן נדחו, בעיקר עקב בדיקות של כלכלנים במשרד האוצר, שמצאו כי החסרונות של שיטה זו עולים בהרבה על היתרונות. בדוח מינהל הכנסות המדינה 2013-2014 נכללה התייחסות לנושא זה.
להלן הטענות המרכזיות נגד הנהגת מס חברות פרוגרסיבי. בהמשך, נביא טענות נפוצות של המצדדים במס חברות פרוגרסיבי וטיעוני-נגד של מתנגדיו.
הטענות נגד מס חברות פרוגרסיבי
■ מס חברות פרוגרסיבי יגרום לחברה להתפצל לחברות קטנות. הדבר נכון במיוחד לגבי חברות בינוניות (ופחות רלבנטי לגבי חברות גדולות) . השיקול המרכזי בהחלטת הפיצול לא יהיה יעילות כלכלית, אלא הפחתת חבות המס.
■ הטיעונים בעד מתמקדים בעסקים הקטנים או החדשים, אולם מס חברות פרוגרסיבי מיטיב עם חברה בעלת רווח נמוך. הוא מיטיב, ללא צורך, עם עסקים גדולים אך כושלים, בעלי רווחיות נמוכה. הוא מיטיב עם העסק הוותיק, ומנגד הוא לא מיטיב עם עסק קטן וחדש שהחליט “לא לפעול כחברה”.
■ מס חברות פרוגרסיבי יפר את האיזון בין מיסוי החברה למיסוי היחיד, ויעצים את הקמת “חברות הארנק”. בעבר, הפרת איזון זה הניעה עצמאים ושכירים להתאגד כחברה. נוסף להקטנת הכנסות המדינה ממסים, המתקבלות דווקא מפלח האוכלוסייה העשיר יותר, החלטה זו לא הביאה תועלת כלכלית, ולא הגבירה את הצדק החברתי. מס חברות פרוגרסיבי כביכול, יביא לתוצאה הפוכה ויחליש את אחד הכלים היעילים לצמצום אי-השוויון, שהוא מס-ההכנסה הפרוגרסיבי על יחידים.
■ באופן כללי, אין מנוס מלממן את ההטבה על הרווח הנמוך על-ידי העלאת מס במקום אחר, ויש לחשב את תועלתו של זה מול עלותו של זה. למשל, אם מס-החברות הנמוך על רווחים נמוכים ימומן על-ידי הגדלת השיעור הרגיל על רווחים גבוהים יותר, הדבר עלול להיות מחסום להתפתחות העסק. אם המס הנמוך ימומן על-ידי הגדלת המס על יחידים, זה יעודד עוד יותר הקמת חברות ארנק.
■ לחברות שמדווחות על רווח חיובי ומחלקות דיבידנדים, אך רוצות למזער את תשלומי המס, ייווצר תמריץ לדחיית דיווח על הרווחים מעל למדרגת המס הנמוך, לשנים הבאות (למשל, באמצעות ניפוח הוצאות בשנה הנוכחית).
טענות נפוצות בעד מס חברות פרוגרסיבי – וטיעוני-הנגד:
■ מס-הכנסה פרוגרסיבי על יחידים מצמצם אי-שוויון, ולכן גם מס חברות פרוגרסיבי יצמצם אי-שוויון.
טיעון הנגד: הגזרה השווה היא טעות, כי אי-השוויון הוא תופעה הקיימת בין בני-אדם, ובעלי המניות של החברה שרווחיה נמוכים, אלה שייהנו משיעור מס חברות מופחת, לא בהכרח יותר עניים מבעלי המניות של החברה שרווחיה גבוהים יותר. חברה היא מעין פיקציה משפטית, שמאחוריה עומדים אנשים בעלי מניות. להיטיב עם בעל מניות עשיר של חברה עם רווח קטן, על-חשבון בעל מניות מהמעמד הבינוני של חברה גדולה (למשל, דרך החזקות קרנות פנסיה), או שכיר עני, אינו צדק חברתי.
■ ממחקרים עולה, כי עסקים קטנים מייצרים יותר מקומות עבודה, מפתחים טכנולוגיות חדשות, ומתאימים את עצמם במהירות לתנאי שוק משתנים. כך שתרומתם לצמיחה גדולה יותר מאשר של עסקים גדולים.
טיעון הנגד: לא העסק הקטן מצמיח מקומות עבודה, אלא העסק החדש, וגם זה לא לאורך זמן. מחקרים מהעבר הרחוק לא הביאו בחשבון את גיל העסק. מחקרים עדכניים מהשנים האחרונות, שהביאו בחשבון את גיל העסק, לא מצאו שעסקים קטנים מייצרים יותר מקומות עבודה מאשר עסקים גדולים. לעומת זאת, הפריון בעסקים גדולים גבוה יותר. באשר לחדשנות, יש הסכמה בצורך בתמיכה ממשלתית בחברות מו”פ, אך רוב המו”פ לא מתבצע בעסקים קטנים.
■ לעסקים קטנים יש השפעות חיוביות על תעסוקה, כגון, הכשרת כוח עבודה והקניית מיומנויות שונות לעובדים ללא ניסיון. בעלות על עסקים קטנים מאפשרת השתלבות וקידום חברתי למהגרים, לנשים ולמיעוטים נוספים. באמצעותם ניתן להוציא אנשים מעוני ולהרחיב את המעמד הבינוני.
טיעון נגד: מס חברות פרוגרסיבי מסבסד הון. אם רוצים תעסוקה, יש לעודד אותה באופן ישיר. אם רוצים לסייע למעמד הבינוני, יהיה יותר אפקטיבי לסייע ישירות למעמד הבינוני. אם רוצים להקטין עוני, יהיה יותר אפקטיבי לסייע באופן ישיר למשקי-בית לצאת מעוני.
■ עסקים קטנים הם מקור לתחרות מול חברות גדולות.
טיעון נגד: רוב העסקים הקטנים אינם מגיעים לגודל שמאפשר להם להתחרות בחברות גדולות, ולכן עדיף להשתמש בדיני הגבלים עסקיים כדי להילחם נגד מונופול, ולא בהטבות מס לעסקים קטנים. במקרה של מוצרים סחירים, ניתן להגדיל תחרות באמצעות הקטנת מכסים וחסמים שונים על יבוא.
■ מס חברות פרוגרסיבי מקובל בעולם.
טיעון נגד: מתוך 34 מדינות שהיו חברות ב-OECD בשנים האחרונות, רק 10 מדינות מנהיגות מס חברות פרוגרסיבי (אוסטרליה ובריטניה, שהנהיגו מס חברות פרוגרסיבי בעבר, ביטלו הטבה זו. הראשונה ב-1973, והשנייה ב-2015). מתוך 10 המדינות, רק 5 מנהיגות פער של 10% או יותר בין שיעורי המס בין רווחים גדולים לרווחים קטנים (צרפת, ארה”ב, קוריאה, קנדה ויפן); ורק 3 מעניקות הטבה מקסימלית של יותר מ-100 אלף שקל בשנה (הונגריה, ארה”ב וקנדה).
בנוסף, לא ברור אם במדינות המעניקות הטבות כאלה הושגו תוצאות חיוביות כלשהן. כלומר, גם אם ישנן מדינות הנוקטות מדיניות מסוימת, אין בכך כדי להצביע על כך שהמדיניות נכונה וראויה לאימוץ בישראל. צריך לבדוק את תוצאות המדיניות ולהשוות למדינות שבהן היא לא ננקטה.
■ עסקים קטנים מתמודדים עם כשל שוק הנובע מחוסר מידע. כשל השוק מתבטא במשקיעים ובמלווים החוששים לממן את פעילותם של עסקים קטנים, או הדורשים תשואה גבוהה יותר. מחנק אשראי עלול לסכן את פיתוחם של העסקים הקטנים ואף להביא לסגירתם. שיעור מס נמוך יותר “מפצה” על כך.
טיעון נגד: כשל שוק, שחוסם לעסק הקטן את הגישה לשוק ההון, הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק להתערבות ממשלתית (כי המעורבות הממשלתית מייצרת עיוותים משמעותיים, שלעיתים קרובות גדולים מהעיוותים המקוריים; הדבר נכון במיוחד במקרה של התערבות באמצעות הטבות מס). כמו כן, גם אם נניח שהתערבות ממשלתית דרושה, מס-הכנסה פרוגרסיבי אינו הדרך, ועדיפה התערבות במקום הכשל. דהיינו, בשוק ההון עצמו. יתרה מזו, ייתכן שהקושי להשיג מימון לא נובע כלל מכשל שוק, אלה מרמת הסיכון הגבוהה של העסק הקטן או החדש.
■ קיים נטל מסים עודף על עסקים קטנים, כתוצאה מעלויות אכיפה גבוהות יחסית המושתות עליהם.
טיעון נגד: אם עסקים קטנים סובלים מעלויות אכיפה גבוהות, יש להתאים את התרופה לבעיה ולהציע להם הקלות במינהל המס (לרבות הקלות במספר הטפסים או ברמת הפירוט הנדרשת לצורכי תשלום המס) ולא בשיעורו.
המאמר התפרסם לראשונה בגלובס
