בממשלה הנוכחית מכהנים 39 שרים, כולל 5 שרים שהצטרפו לאחרונה ממפלגת “המחנה הממלכתי” בעקבות המלחמה בעזה. מספר השרים המכהנים כיום בישראל אינו רק הגבוה ביותר מבין 38 מדינות ה-OECD, אלא הוא גם מספר השיא בתולדות מדינת ישראל. הצורך להשיב את הביטחון לתושבי ישראל משמעותו מלחמה ממושכת הדורשת עלויות צבאיות ואזרחיות שהמשק לא הכיר בעימותים הביטחוניים בשני העשורים האחרונים. המספר המנופח של שרים, סגני שרים ומשרדי ממשלה בשנים האחרונות, ובמיוחד בזמן מלחמה, נתפס בידי הציבור כצעד ציני שנועד לתגמל פוליטקאים ואת מקורביהם, על חשבון קידום האינטרס הציבורי. עם זאת, המלחמה היא הזדמנות לשנות את המנהג שהשתרש בעיקר בשנים האחרונות.
לממשלה גדולה יש חסרונות רבים הפוגעים ברווחת הציבור. ממשלה גדולה היא מסורבלת, מתקשה ליישם מדיניות ארוכת טווח ופוגעת במשילות. בנוסף, מספר רב של משרדים, שרים וסגני שרים עולה הון שהציבור נדרש לשלם במיסים למימון לשכות וכוח אדם מיותר. זהו גם שימוש לא מושכל ולא יעיל בכישוריהם ובזמנם של אנשים מצוינים, שיכלו לתרום רבות למשק ולכלל הציבור, אילו היו מועסקים במקום עבודה אחר. לשרים “מיותרים” יש תמריץ לייצר פעלתנות יתר בשביל להראות שהם ממלאים את תפקידם, ובמקרים מסוימים עשוי לייצר עודף רגולציה ולהחריף את יוקר המחיה. משרדי ממשלה “מיותרים” יוצרים קשיים בתפקוד הרשות המבצעת, כפילויות בממשלה ולבזבוז משאבים מבלי שהשירות לאזרח משתפר. היתרונות לממשלה קטנה הם רבים, לכן אין זה מפתיע שבמדינות ה-OECD נהוג לכהן כ-18 שרים בממשלה.
בשנת 2014 התקבל בכנסת תיקון לחוק-יסוד: הממשלה. במסגרת החוק הוגבל מספר השרים בממשלה, (כולל ראש הממשלה) ל‑19. בדברי ההסבר לתיקון, צוין שלממשלה גדולה מדי יש חסרונות, ובהם קשיים בתפקוד ובקבלת החלטות של הרשות המבצעת, צמצום יתר של מספר חברי הכנסת הנושאים בעבודת החקיקה והפיקוח על עבודת הממשלה וכן בזבוז כספים ופגיעה באמון הציבור ברשות המבצעת. אך רק שנה לאחר מכן, הממשלה העבירה הוראת שעה המתירה לחרוג באופן “חד פעמי” ממגבלות חוק היסוד, ומאז הממשלות הסיפקו לשבור כבר פעמיים את מספר השיא של השרים המכהנים.
לאחרונה נבחרי ציבור מצהירים שיש “להכניס את היד לכיס” כדי לסייע לציבור שנפגע מהשלכות המלחמה. הסיוע לנפגעים הוא מוצדק, אך הניסיון להציגו כסיוע על חשבון הממשלה הוא שגוי ומטעה. לממשלה אין “כיס”. כל שקל שהממשלה תעניק כסיוע ימומן על ידי הכיס של הציבור. הציבור יצטרך להחזיר את כספי הסיוע דרך העלאת מיסים עתידית בתוספת ריבית גבוהה על החוב, או על ידי קיצוץ בתקציב האזרחי. סיוע אמיתי יכול להיות דרך התייעלות וצמצום בזבוזים מיותרים במגזר הציבורי, למשל צמצום מספר השרים, סגני השרים והמשרדים. אפשר וראוי להסתפק ב-19 שרים לכל היותר וב-15 משרדים בלבד – בהתאם לנהוג במדינות המפותחות. צעד כזה יאפשר להפחית את העמקת הגירעון שמתרחשת בעקבות המאמץ המלחמתי והירידה בפעילות הכלכלית. בנוסף, חברות הדירוג הבינלאומיות עוקבות אחרי המשק הישראלי וייתכן כי בשל המלחמה יפגעו בדירוג האשראי של ישראל, דבר שיטיל נטל מיסים עודף על האזרחים. צמצום מספר השרים והמשרדים יאותת לחברות הדירוג כי הממשלה פועלת בצורה אחראית כדי לצמצם ככל הניתן את הגירעון.
לנוכח היתרונות הבולטים של ממשלה קטנה, ממשלות ישראל צריכות לעבור לאימוץ המודל גם בזמני שגרה. יישום מודל זה ישפר באופן ניכר את היעילות, המשילות ויחזק את אמון הציבור במוסדות המדינה ובנבחרי הציבור.
(המאמר פורסם לראשונה בעיתון בקהילה)
