בתוך ממשלה מקוטבת אידיאולוגית ניצב משרד חשוב שניתן לחולל בו מהלכים משמעותיים מאוד. שרת התחבורה מרב מיכאלי נכנסה לתפקיד טכני ומאתגר מאוד מצד אחד ומצד שני מאויים על ידי אינטרסים רבים המנוגדים לטובת הציבור.
ההצהרות הראשונות של השרה מצביעות על כיוונים חיוביים מאוד, במיוחד בתחום של רשתות מטרופוליניות ותחבורה שיתופית. יחד עם איחולי הצלחה בתפקיד אציג כאן את עשר המשימות החשובות בתחום התחבורה:
ליישם נוהל חדש לבחינת פרוייקטים תחבורתיים
דרושה רפורמה בצורה בה פרוייקטים תחבורתיים בישראל מאושרים, נוהל פרויקטים לתחבורה שנכתב במשרד התחבורה אינו דורש את כל הבדיקות הנדרשות, ואינו מציג חלופות רבות. במקביל, פרוייקטים תחבורתיים רבים, שאינם כדאיים מצליחים לדלג מעל המשוכה ולהיות מבוצעים. תהליך התכנון של הפרוייקטים ואופן מימונם אינו שקוף דיו ואינו דורש הצגת חלופות באופן הוגן ואיכותי.משרד התחבורהמרב מיכאליתחבורה
לעבור ממודל של מיסוי דלק למיסוי נסועה
מודל מיסוי הרכב כולל היום שלושה מיסים עיקריים: מס קניה, אגרות ובלו (מס הדלק). צורת מיסוי זו אינה תואמת את האינטרס הלאומי של צמצום השימוש ברכב והפחתת הזיהום והפקקים. לכך יש להוסיף שמעבר הדרגתי לרכבים חשמליים יאיין את מיסוי הדלק ויפגע הן בהכנסות ממסים והן בתמריצים לעבור לתחבורה ציבורית וחליפית.
לשנות את מודל המכרזים בתחבורה ציבורית
מודל ההפעלה של התחבורה הציבורית בישראל מורכב ממודל מסורבל מדי למכרזים ארוכי טווח, לא גמישים שאינו מאפשר התאמה של השירות לצרכי הלקוחות. מכרזים פשוטים יותר, קצרי טווח וגמישים יותר יאפשרו מתן שירות טוב יותר לנוסעים.
לאפשר תחבורה שיתופית ולבטל את קרטל המוניות
קרטל המספרים הירוקים פוגע כיום בכולם, בנהגים שצריכים לשכור מונית במחיר גבוה, בלקוחות שמשלמים מחירים גבוהים על נסיעה, ביזמים שלא יכולים לתרום לכלכלה, במובטלים שיכולים לעבוד בתחום ההסעות השיתופיות ובציבור כולו. יש לאפשר כניסה של תחבורה שיתופית לישראל כמקובל בעולם, תוך מתן פיצוי סביר לבעלי המספרים הירוקים.
להחזיר את השליטה בשערי הכניסה של המדינה לידי המדינה
“ועדי השאלטר” ברשות שדות התעופה והנמלים מייקרים מאוד את המחיה בישראל, פוגעים ביזמות וביצוא ומטילים “מס” על הנכנסים והיוצאים מנתב”ג, ישראל צריכה להחזיר לעצמה את השליטה בנמלים היבשתיים והאווירים, להמשיך בהפרטת הנמלים ולאסור שביתה במפעלים חיוניים אלה.
להקים רשויות מטרופוליניות לתחבורה ציבורית
התחבורה הציבורית בישראל סובלת מריכוזיות גבוהה במיוחד, הזזה של תחנת אוטובוס בכמה מטרים, צעדים כמו עדכון תדירות קו או שינוי מסלול דורשים בירוקרטיה מיותרת ממשרד התחבורה, במקום שיהיו באחריות הרשויות המטרופוליניות, הקשובות וקרובות יותר לאזרח.
להעלות את מחיר החניה ברחוב
עיריות רבות בישראל הן גירעוניות, ולמרות זאת נמנע מהן לצבור הכנסות מהנכס העיקרי שלהן, חניות הרחוב. העלאת מחירי החניה ברחוב תגדיל את תחלופת הרכבים, תעזור למסחר, תעודד מעבר לתחבורה ציבורית ותעזור לעיריות להתחזק תקציבית ומשילותית. בנוסף, יש במיסוי חניה אלמנט של צדק חברתי, בו מופסק סבסוד של בעלי רכבים על ידי חסרי הרכב.
לעשות רפורמה בתווי החניה
עיריות רבות בוחרות לחלק לתושביהן תווי חניה המאפשרים חניה ללא תשלום ברחבי העיר. גם כאן ההכנסה הגבוהה הנמנעת מהעירייה מסבסדת בעלי רכבים.
לגבות מס אמת על חניה במקום העבודה
כאשר עובד מקבל שי לחג, או הטבה בכרטיס מסעדות נטען ישנה זקיפה לצרכי מס, כלומר, העובד משלם את המס כאילו ההטבה היתה שכר. אבל כאשר המעסיק משלם עבור חניה לעובד, ההטבה פטורה ממס. יש כאן בעייתיות כפולה, מדובר גם בהטבה רגרסיבית, כלומר זו הטבה שהעשירים נהנים ממנה יותר וגם מדובר בעידוד עקיף לשימוש ברכב.
להעביר רפורמת טסט בשנתיים
במדינת ישראל קיימת חובה לבצע טסט לרכב פעם בשנה, זו תקנה התואמת את מצב הרכבים בשנות ה70 וה80. כיום הרכבים איכותיים יותר, ומרבית מדינות המערב עברו לטסטים דו-שנתיים. רפורמה בטסטים תחסוך למשק מיליוני שעות עבודה בשנה ועשרות מיליוני שקלים.
עשרת הצעדים האלו מעשיים, צודקים ויעילים. הם כנראה יזכו להתנגדויות מצד סקטורים מסוימים אבל צפויים לזכות להסכמה רחבה בציבור.
