כמעט 40 שנה חלפו מההסכם המדיני האחרון בין ישראל ללבנון, ונראה היום שאנחנו קרובים מתמיד לחתימה על הסכם מדיני נוסף – הפעם בנוגע לגבול הימי בינינו לבין לבנון. המחלוקת ארוכת שנים ומשאים-ומתנים, והנה נדמה שאנו קרבים משהיינו אי פעם לשרטט קו גבול ימי שמוסכם על שתי המדינות. ראש הממשלה פתח את ישיבת הממשלה הבוקר בהודעה על כך שבסוף השבוע התקבלה ההצעה של המתווך האמריקני בנושא, וכי הממשלה מנהלת דיונים על הפרטים האחרונים ומתבצעת “בדיקה משפטית” של ההצעה. ביום חמישי, כך נראה, תתכנס הממשלה (או חלק ממנה, בישיבה מיוחדת של הקבינט המדיני-הביטחוני) לדון בהצעה.
מי הגורם שמוסמך לאשר הסכם כזה?
הבדיקה המשפטית, כך מתברר גם מפרסום של אבישי גרינצייג ב”גלובס” מוקדם יותר היום, כוללת חלק נכבד מהמשנים ליועצת המשפטית לממשלה – ואותה עצמה, כמובן. השאלה העיקרית שנבחנת היא מי הגורם שמוסמך לאשר הסכם כזה, שעלול לכלול ויתור על שטחי מדינה תת-ימיים.
שאלה חשובה זו, שמעסיקה יועצים משפטיים בכירים ונכבדים, יש לה תשובה ברורה שמופיעה בחוק יסוד: משאל עם. לפי חוק היסוד, כל הסכם מדיני שכולל ויתור על שטחים שבשליטה ישראלית נדרש לקבל את אישור רוב חברי הכנסת והעם, או לקבל תמיכתם של 80 חברי כנסת.
לא ברור מדוע הממשלה כה מתעקשת להדיר את הציבור הישראלי מהחלטה דרמטית
אם כן, חוק היסוד ברור על פניו. אולם יש הסבורים כי חוק היסוד אינו מחייב את הממשלה – אשר פורסם כי מתכננת שלא להציג את פרטי ההסכם לחברי הכנסת או לציבור בישראל אלא רק לאחר חתימה עליו והפיכתו למעשה עשוי. חוק היסוד אכן מחייב את הממשלה, אשר אינה מוסמכת לאשר בעצמה הסכם שכולל ויתור על שטחים שבשליטה ישראלית – גם אם מדובר בהסדר מדיני עם השלכות ביטחוניות, כלכליות ובינלאומיות משמעותיות. הרי חוק היסוד עוסק כל-כולו בהסדרים מדיניים שכוללים ויתור ישראלי על שטח – נושא רגיש לכל הדעות, שברור שבכל מקרה שבו יעלה יהיו לו גם היבטים ביטחוניים מובהקים. דווקא משום כך, ברור שחוק היסוד נועד להגביל את הממשלה מלנקוט צעדים דרמטיים מבלי לקבל במפורש את אישורו של העם ונציגיו.
נשמעה הטענה, שהאיזור הימי אינו שטח שבשליטה ישראלית לצורך חוק היסוד, שדורש שעל השטח יחולו המשפט, השיפוט והמנהל הישראליים. אלא שחוק משנת 1953 קובע מפורשות שהשטח התת-ימי, הידוע גם כשטח המדף היבשתי, ייחשב כחלק משטח המדינה – וחוק משנת 1948 קובע כי על כל שטח המדינה יחול כל החוק הישראלי. ניתן להתפלפל בסוגיית תחולת החוק במים הכלכליים אך לא ניתן להתעלם כליל מחוק יסוד כאילו אינו קיים.
הרלוונטיות של החוק הישראלי, אם כן, ברורה. מה שאינו ברור הוא מדוע הממשלה כה מתעקשת להדיר את הציבור הישראלי מהחלטה דרמטית שנוגעת לגבולות המדינה, למעמדה הבינלאומי של ישראל, ולחוסנה הביטחוני והכלכלי. חזקה על הממשלה שהיא חותרת להסכם שמיטיב עם ישראל – וכעת עליה לשכנע את העם שאכן כך, כדי שיאשר את ההסכם.
פורסם לראשונה באתר “כיפה” תחת הכותרת “ההסכם עם לבנון: לא ניתן להתעלם מחוק יסוד כאילו אינו קיים”.
