מחקר של המחלקה למשפט בינלאומי בפורום קהלת על יחסו של האו”ם למושגים “שטחים כבושים” ו”התנחלויות” מגלה שהאו”ם נוקט גם בנושא זה בסטנדרט כפול. במאמר שפורסם בוול סטריט ג’ורנל, הוכיחו פרופ’ יוג’ין קנטורוביץ’ ופני גרונסייד, מתמחה בפורום, באופן מספרי את ההטיה הברורה של האו”ם ביחס למושגים שאמורים להיות אובייקטיביים אך למעשה משמשים אך ורק לביקורת ולוחמה דיפלומטית נגד ישראל.
תקציר המאמר:
הטענה שהאו”ם נוהג איפה ואיפה באופן כללי וספציפית נגד ישראל אינה זרה לישראלים. החידוש הוא הכימות של תופעה זו. לאורך ההיסטוריה של האו”ם היו כיבושים רבים – רוסיה בחצי האי קרים, מרוקו בסהרה המערבית, אינדונזיה במזרח טימור ועוד. האם ישראל היא מדינה כובשת? לצורך הדיון נניח שכמו מדינות אחרות גם ישראל כובשת. ישראל מכונה על ידי האו”ם 530 פעם “הכוח הכובש”. כמה פעמים מכונות שאר המדינות ביחד בכינוי זה? תשובה: 0. מדהים אך אלו התוצאות – 530:0 “לטובת” ישראל מול שאר העולם.
מאז 1967 החלטות העצרת הכללית של האו”ם התייחסו לשטחים החדשים שבידי ישראל בתואר “השטחים הכבושים” לא פחות מ- 2342 פעם. וכמה פעמים התייחסו לשטחים העצומים שנכבשו על ידי ויטנאם בקמבודיה, מרוקו בסהרה המערבית, רוסיה בקרים, אינדונזיה במזרח טימור וכד’ ? גם כאן קשה התוצאות מדהימות – 16 פעם. ביחד.
עם כל עוינותו לישראל, ניתן היה לחשוב שלאו”ם חשובות זכויות האדם של אנשים שחיים תחת שלטון כיבוש במדינות שונות בעולם, לא? ובכן, המספרים עונים שלא. ישראל הוזהרה באשר למחויבויותיה לאוכלוסיה הנכבשת תחת אמנת ג’נבה הרביעית לא פחות מ-500 פעם ב-50 שנה האחרונות. וכמה פעמים הוזהרו כל המדינות הכובשות שאינן ישראל, חלקן כאלה שבאמת ביצעו טיהורים אתניים, רצח ועינויים? 2. ביחד.
מועצת הביטחון של האו”ם, גוף בעל שיניים בניגוד לרוב הגופים, אינו שונה בהרבה. בהחלטות המועצה, השטחים במחלוקת בין ישראל לערבים מכונים “שטחים כבושים” 31 פעם, לעומת 5 פעמים לשטחים במוקד שאר הסכסוכים האחרים יחד.
אלו רק חלק מהממצאים. השורה התחתונה היא שהארגון שמתיימר לפעול באופן שיוויוני להשגת שלום ודיכוי תוקפנות פועל בצורה הפוכה. העוול אינו רק כלפי ישראל, אלא גם כלפי אותן אוכלוסיות מדוכאות באמת ברחבי העולם מהן האו”ם מעדיף להמשיך להתעלם.
כתבה בנושא התפרסמה גם באתר nrg
