החשיפה של כלכליסט בדבר הפעלת תוכנת סייבר התקפי כלפי נבחרי ציבור, בהם מנכ”לי משרדים ממשלתיים, מקורבי ראש הממשלה, עיתונאיים ופעילים פוליטיים ומפגינים – מלמדת על קריסת הקונספציה, שתמכה בעצמאות מוחלטת של גורמי האכיפה במשטרה והפרקליטות. זאת תוך התנגדות והתנערות מכל מנגנון פיקוח חיצוני שניסה לבקר אותם.
המאבק נגד דיכוי ושימוש לרעה בעוצמה שלטונית אינו חדש. עוד בתנ”ך וביוון העתיקה נעשו ניסיונות לשרטט שיטת ממשל, שתעניק עוצמה שלטונית אפקטיבית למנהיג תוך הגבלת כוחו השלטוני, זאת כדי למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בתושבים. בדמוקרטיות מודרניות, בהן העם הוא הריבון והשלטון פועל כנציגו, ההצדקה לכך ברורה.
לציבור לא משנה מי מפעיל נגדו עוצמה שלטונית פסולה: המלך, הדוכס המקומי או גובה המס של הכפר, האינטרס של האדם הפשוט הוא שלא יופעל נגדו כוח שלטוני שרירותי. כאשר המדינה מפנה את עוצמתה ודורסת את האזרח הוא נותר חסר אונים, וזה לא משנה מי הגורם השלטוני שפועל נגדו בשרירותיות.
מדינות דמוקרטיות ביקשו לפתור את החשש מפני הפניית הכוח השלטוני נגד האזרח, באמצעות שורה של מנגנוני פיקוח ובקרה. בראש המנגנונים: מערכת הפרדת רשויות מתפקדת, הפקדת השלטון בידי נבחרי הציבור שעומדים לבחירות ואיסור הפעלת סמכויות שלטוניות, מבלי שקיימת לכך הסמכה חוקית. במדינת ישראל כל המנגנונים האלה הוחלשו בשנים האחרונות, והתוצאה הבלתי נמנעת היא שימוש בעוצמה שלטונית נגד האזרחים, תוך רמיסת זכויות אדם.
החלשת מנגנוני הפיקוח והבקרה אפשרה את המצע עליו פרחה יחידת הסייבר והמודיעין של המשטרה. המצע כולל התנהלות יום יומית של גורמי האכיפה ללא חוק מסמיך. סוד גלוי הוא שהיועמ”ש מפעיל סמכויות שלטוניות בלתי מוגבלות ללא הסמכה חוקית, ואף מנסח בעצמו הנחיות שמכפיפות את נבחרי הציבור להחלטותיו. כעת נחשפנו לכך שהמשטרה פעלה במשך שנים באופן שגרתי לשאיבה ומעקב של תכנים בניגוד לחוק. המצע הזה כולל גם החלשה שיטתית של מנגנוני פיקוח אפקטיביים על רשויות האכיפה, שצברו כוח אדיר. נציבות הביקורת על הפרקליטות ומח”ש הוחלשו והפכו לבלתי אפקטיביות. נוסף לכך, השרים הממונים נושלו מיכולת הפיקוח על המערכות שהם מוצגים כאחראיים להם. תפיסת שומרי הסף שפותחה בישראל שללה מהם את היכולת להתערב בעבודת הגופים ש”כפופים להם” וממילא לשאת באחריות לנעשה במשרדים.
כתוצאה מכך נשללה היכולת של הציבור לפקח על הגופים האלה, באמצעות מדידת התפקוד של השרים. את הפגיעה במנגנוני הפיקוח ליוו בתי המשפט, שאפשרה לגורמי האכיפה להתעלם מהחוק, כאשר הדבר נועד ל”מטרות טובות”, תוך הטלת דופי ויצירת חשד מובנה במניעים של נבחרי הציבור. באקלים ציבורי שכזה נאלם גם קולה של האקדמית המשפטית עם תפקיד חשוב כמנגנון ביקורת בלתי פורמלי.
החשיפות האחרונות מחייבות חשבון נפש נוקב. לא ניתן להמשיך כרגיל ולחשוב שמדובר באירוע נקודתי. גם אם המערכת, שהצליחה להחליש את כל מי שאמור לבקר אותה, תתעקש שאין כאן מה לראות – אין להסתפק בכך. גם אם ידיחו את האחראיים להפעלה הנרחבת של התוכנה – אין להסתפק בכך. יש לבחון את קריסת המנגנונים שאמורים להגן על האזרח ולא לטפל רק בסימפטומים של המחלה, גם אם הם קשים.
