קראו גם: עשר נקודות חשובות על סוגיית המסתננים/עו”ד אהרן גרבר
משפט קצר, שלוש מילים בלבד, ואף אחת מהן אינה משקפת את המציאות. צירוף שלוש מילים אשר להן מטרה אחת – להנחית הלם רגשי כדי להחדיר אג’נדה רדיקלית אל לב השיח הישראלי, וכך למוטט את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל.
הבה נפרק את המשפט לגורמיו.
פליטים –
האם כל 37,000 המסתננים השוהים היום בתחומה של ישראל הם “פליטים”? הארגונים החרוצים שעומדים מאחורי הקמפיין ישמחו שתאמינו שכן. המציאות כנראה רחוקה מכך מאוד, ודי בנתון כי 84% מן המסתננים הם גברים צעירים בגילאי 20-40, כלומר אוכלוסייה אופיינית למהגרי עבודה. אפשר גם להוציא מהארכיון ראיונות מוקדמים שנערכו עם מסתנני הגבול הראשונים בעשור הקודם. המסתננים מעידים בהם על עצמם כי הגיעו לישראל במטרה למצוא עבודה. מאוחר יותר, אפשר להניח, קיבלו תדרוך מארגוני הזכויות, וגם תשובותיהם לראיונות השתנו. בוודאי ישנם גם מקרים של טרגדיות קשות, ואפילו רדיפה; אולם אלו היוצאים מן הכלל, ובהם צריך לטפל לחוד.
השימוש במונח “פליטות” מופרך עוד יותר כשהוא מוצמד לתכנית ההרחקה הנוכחית של הממשלה. בשלב זה תכנית ההרחקה תיושם אך ורק כלפי גברים רווקים אשר בקשתם למקלט נבחנה ונדחתה. כלומר – אנשים אשר ניסו לטעון שהם פליטים, בקשתם נבחנה – לעיתים קרובות במספר ערכאות – ולא נמצא כל בסיס לטענותיהם.
למותם –
תכנית ההרחקה שגיבשה הממשלה מאפשרת את הרחקתם של המסתננים לשתי מדינות שעמן נחתמו הסכמים. ארגוני הזכויות טוענים כי שליחת המסתננים למדינות אלו מציבה אותם בפני סכנת חיים מידית. במשך חמש השנים האחרונות דן בג”ץ בעתירה שהוגשה נגד חוקיותם ויישומם של הסכמי ההרחקה. במשך חמש שנים בחן בית המשפט את טענות הארגונים, את ההסכמים עם המדינות, ואת הליך ההרחקה בכללותו, ולאחר כל אלו קבע באופן נחרץ – אין בסיס לטענה כי ההרחקה למדינות האלה מסכן את המגורשים.
אבל יותר מהחלטת בג”ץ מעניינת המציאות. מאות רבות של מסתננים, כ-500 רק בשנה האחרונה, יצאו מרצונם למדינות הללו לאחר שקיבלו מענק של 3,500 $. עוד אלפים חזרו מרצונם לאריתריאה. את המידע הזה הארגונים מנסים להסתיר.
גירוש-
זה כבר עניין של סמנטיקה. לפי ההגדרה המילונית “גירוש” הוא הרחקה בכוח, אך ברור כי המונח לא נבחר בתמימות. השימוש בו בסיטואציה הנוכחית מצייר תמונה כאילו ישראל היא מולדתם וארצם של מסתננים אלו, והרחקתם למדינות שלישיות קורעת אותם מצור מחצבתם. לצערי, הארגונים הצליחו להטמיע מונח זה, וגם תומכי המהלך משתמשים בו. אבל המונח המתאים והנכון הוא “הרחקה”. ישראל מרחיקה בכל שנה, גם בכפייה, אלפי אנשים שמנסים להיכנס אליה בניגוד לחוק. רק השנה הורחקו למעלה מ-3000 אוקראינים ו-800 גיאורגים שניסו להשתקע כאן. זו זכותן של מדינות, ואף חובתן.
משבר הגירה שאנו חווים חובק את העולם המערבי כולו. זו נדידת עמים מאזורים שפחות טוב לחיות בהם. תכנית ההרחקה שגיבשה מדינת ישראל דואגת מחד לזהותה הלאומית של מדינת ישראל, ומנגד מאפשרת פתרון הומניטרי ובטוח גם לאותם מסתננים שנמצא כי אינם זכאים להישאר בתחומה של מדינת ישראל. הקמפיין האגרסיבי של ארגוני הזכויות המתנהל בימים אלו מתעלם מכל זאת, ומטרתם ברורה: לשחוק את יכולת העמידה המוסרית של אזרחי ישראל, בשל אג’נדה המתנגדת לאופי הלאומי של מדינת ישראל. זה מה שמסתתר מאחורי סלוגן בן שלוש מילים.
(המאמר פורסם לראשונה בעיתון מעריב, 4 בפברואר 2018)
