פרסומים
לצמצם את הוועדות לבחירת עובדי מדינה
הקטנת מספר חברי הוועדה תורמת ליעילות – קל יותר למנות ולכנס אותה, ודיוניה יהיו מהירים יותר ותכליתיים יותר
בכנס השנתי של פורום קהלת בנושא הייעוץ המשפטי והממשלה שהתקיים באוקטובר, דובר רבות על דרך מינוי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.
בכנס התעוררו ויכוחים רבים בין פוליטיקאים ופקידים בכירים בנושאים שונים הקשורים למינוי היועצים: מינוי על ידי שר או על ידי ועדה? אם על ידי ועדה, ועדת איתור או ועדת מכרזים? אם ועדת איתור, מי ממנה את חברי הועדה? אמנם הדיון התרכז במינוי יועצים משפטיים, אך הוא נוגע בעצם לכל מקרה של מינוי פקיד ממשלתי בכיר. שאלה שנראית ממבט ראשון שולית אך למעשה חשובה מאוד היא כמה חברים אמורים להיות בוועדה?
הנוהג הממשלתי הוא שוועדת איתור כוללת חמישה חברים, ואילו ועדת מכרזים ארבעה. באחרונה הוצע להוריד את מספר חברי ועדות האיתור לשלושה. בדבריו בכנס, רמז אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, שהוא לא שלם עם ועדת איתור בת שלושה חברים אף שהוא מוכן לקבל את ההצעה. אני טוען שבמקרה זה היועץ המשפטי טועה: שלושה חברים הוא המספר הנכון לוועדת מינויים בכל מצב ובמיוחד לאור הערכים של מינהל ציבורי תקין עליהם מנדלבליט מעוניין להגן.
הקטנת מספר חברי הוועדה תורמת ליעילות; קל יותר למנות את הוועדה וקל יותר לכנס אותה. ייתכן אף שהדיון יהיה מהיר יותר ותכליתי יותר. אמנם ועדות בנות ארבעה חברים הן תופעה מוכרת בישראל, אך המבנה שלהן פגום. מספר זוגי של חברים מקנה ליושב ראש קול כפול במקרה של מחלוקת, ולכן דעתו כמעט תמיד תתקבל. רק אם כל יתר החברים מצביעים נגדו, המועמד שלו לא יבחר.
אז האם הגדלת הוועדה לחמישה חברים מספקת מענה ראוי? האם ריבוי המשתתפים, למרות האי־יעילות, לא מבטיח דיון הוגן יותר, מעמיק יותר? התשובה היא לא. דיון בוועדה של שלושה הוא איכותי יותר, ענייני יותר ואפילו דמוקרטי יותר מדיון בוועדה בת חמישה חברים.
מה קורה כשחמישה אנשים או יותר מתאספים לראיין מועמדים לתפקיד ולבחור אחד מהם? מספר החברים מחייב דיון שיטתי — אי אפשר שכולם ידברו ביחד — וכאן ניתן ליושב הראש, שקובע מי ידבר וכמה זמן ידבר, יתרון משמעותי.
זאת ועוד, מלאכת הרכבת ועדה של חמישה חברים היא מסובכת. גם מבלי להיכנס לשאלה מי מרכיב את הוועדה, אין זה פשוט לבנות ועדה מאוזנת. ככלל, לא יהיה לכל חברי הוועדה עניין דומה במינוי בו הם עוסקים. חלק מהם יכירו פחות את המשרה הרלוונטית; סביר שלא תהיה לכולם היכרות קודמת דומה עם המועמדים לזו שממנה נהנה יושב ראש הוועדה, ואולי כמה חברים אחרים. במצב זה, שהוא שכיח בוועדות ממשלתיות, חברי ועדה אחדים לא מתעמקים בנושא הנדון ונוטים באופן טבעי להצביע עם יושב הראש.
גם בוועדה של שלושה חברים יש ליושב הראש יתרון אבל המתכונת המצומצמת מעודדת את כל החברים לקחת אחריות וחלק פעיל בדיון, והסיכוי לדיון ענייני גדל. יש להניח שבוועדה קטנה כל חבר ירגיש חובה אישית לבחירת המועמד הראוי ביותר.
קביעת מתכונת קבועה של שלושה חברים לכל גוף הבוחר עובדי ציבור איננה רק יעילה, היא גם מגדילה את הסיכוי לדיון פורה ולהחלטה טובה יותר.
