השבוע פורסמו דוחות צבא פנימיים על ליקויים וחוסר מוכנות באוגדות מילואים מובילות של הגיס הצפוני. האלוף במיל’ יצחק בריק ששימש כנציב קבילות החיילים וחקר את צבא היבשה באופן יסודי בעשר השנים האחרונות מטיח מזה כשנה וחצי ביקורת קשה על מוכנות צבא היבשה למלחמה בקנה מידה גדול ואי המוכנות של העורף למלחמה כזו.

אלא שכדבריו של בריק עצמו : “זהו רק קצה הקרחון” תמונת המצב כבר נהירה למדי לכל מי שעוקב אחרי הדברים הרבים הגלויים והמרומזים שאומרים בכירים ומומחים רבים בעת האחרונה, מקצת הבולטים שבהם : הרמטכ”ל אביב כוכבי בדבריו המפורשים בכנס inss האחרון על כך ש “תוצאות המלחמה הבאה יקבעו על פי חוסנו של העורף”, מאמרו של אלוף פיקוד העורף תמיר ידעי בכתב העת הצבאי “בין הקטבים” על “חוסר מוכנות של פיקוד העורף”, דו”ח מבקר המדינה יוסף שפירא “שמצא ליקויים חמורים במוכנות פיקוד העורף” ומאמרו של הפרשן הביטחוני, זוכה פרס ישראל, רון בן ישי שכתב על חוסר המוכנות של ישראל למצב של ירי 1200 טילים ביום.

הציטוטים הללו עומדים בצילם של אירועים ביטחוניים דרמטיים שהתרחשו השנה, כמו המתקפה האיראנית באמצעות נשק מונחה מרחוק על מתקני הנפט הסעודי וחיסולו על ידי האמריקנים של מפקד משמרות המהפכה הגנראל קסאם סולימאני. למערכה שבין המלחמות שמנהלת ישראל ברמות עצימות וחשאיות משתנות בעשור האחרון ולחוסר היציבות הפוליטית בישראל בשנה האחרונה גם יש חשיבות בתמונת האיום.

ישראל ניצבת כיום בפני איום נרחב ומשמעותי המכוון בראש ובראשונה נגד העורף שלה, האיום נובע בראש ובראשונה מהקמת מערך הטילים והרקטות הנרחב של איראן ובעלות בריתה ב”סהר האש” השיעי כפי שכינה את המערך הזה ראש המוסד יוסי כהן,  שנפרש כנגד ישראל באופן שיטתי ועקבי במשך עשר השנים האחרונות בעזה, לבנון, תימן, איראן, עיראק וסוריה. לפי הערכות אמינות שהתפרסמו, טבעת זו מכתרת את ישראל ביותר מרבע מיליון טילים ורקטות מסוגים שונים, בעלי טווחים וראשי קרב מגוונים בעלי רמת דיוק שונה. מטרתו של מערך אויב זה היא לטווח בשעת מלחמה את כל שטחה של מדינת ישראל במסת אש של בין 1200 ל-3,000 טילים ורקטות בכל יום, כלומר פי 20 בממוצע ליום ממה שספגה ישראל במהלך מלחמת לבנון השניה. נגד טילים ורקטות אלה המכוונים למטרות אסטרטגיות צבאיות ואזרחיות בישראל, אין למדינת ישראל, כרגע, מענה הגנתי מספק.

אך כאמור , למרות שהעובדות ברורות והכתובת ברורה על הקיר, מערכת הבחירות השלישית עוסקת שוב בנושאים המוכרים לעייפה תוך התעלמות מהנושא הקריטי ביותר: אי- מוכנות העורף במקרה של מלחמה גדולה, שעלולה לפרוץ בכל רגע.

זה הזמן לגלות מנהיגות ואחריות ולהתחיל לעסוק ברצינות המתבקשת בהכנת העורף האזרחי לאירוע חירום בקנה מידה גדול. אזרחים בעלי מודעות וחוסן יוכלו לתרום תרומה משמעותית להצלחת צה”ל ומערכת הביטחון במלחמה הבאה באמצעות דאגה לעצמם ולאחרים. כך יפנו משאבים חיוניים של מערכת הביטחון והרשויות, ויוכלו לעסוק בחלק מהמשימות הנדרשות בחירום. הם גם יקרינו איתנות נפשית לבכירי צה”ל שתאפשר להם לחתור לניצחון במערכה.

יש לפעול כדי לרתום משאבים ,ציוד ,כוח אדם ותקציבים להכנת העורף. כך למשל תלמידי מכינות קדם צבאיות יכולים לשמש כעתודת כוח אדם עירונית איכותית וזמינה, על הציבור ומובילי דעת הקהל להעלות את המודעות הציבורית לנושא העורף ,לדרוש ממקבלי ההחלטות ומן המערכות תשובות של ממש ולהכין את עצמנו ,כל אחד ברמתו האישית, המשפחתית הקהילתית והעירונית ליום פקודה, ליתר ביטחון.

המאמר פורסם לראשונה בעיתון “מעריב”