עקב חשש להתפרצות סלמונלה וריקול נרחב שביצעה שטראוס לחטיפים מתוצרתה, שוב נשמעות קריאות ל’החמרת הרגולציה’. שר הבריאות הורוביץ גם הכריז ואמר ‘אם לא נשמור – יהיה ג’ונגל’. המוטיבציה שלו מוצדקת כמובן אלא שלא מספיק רק להגביר ולהחמיר את הפיקוח, צריך לעשותו בצורה נכונה, כזו שתביא את התוצאות המיוחלות. אין הגיון לחזור ולעשות את אותם הדברים שאפשרו את הזיהום מלכתחילה, רק יותר חזק.
באפריל 2021 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דוח בענין תחלואה בישראל ובמדינות אחרות הנגרמת מחשיפה לליסטריה, לסלמונלה ולקמפילובקטר, זיהומים הקיימים בעיקר במזון. הנתונים שהובאו מדאיגים למדי: בהשוואה לעולם התחלואה בישראל היא ממוצעת עד גבוהה, תלוי באיזה חידק ובאיזו שנה מדובר. בענין הרגולציה נכתב בדוח: “בתהליך הפיקוח על מזון מיובא המיקוד הוא במוצר עצמו, משלוחי מזון נדגמים לצורך ביצוע בדיקות מעבדה ואימות עמידה בהצהרות היצרן ובדרישות המיקרוביולוגיות. המוצרים משוחררים לשיווק רק לאחר קבלת תוצאות בדיקה תקינות כאשר במקרה של תוצאה חריגה למחולל מחלה, המוצר נאסר לשיווק בישראל. לעומת זאת, במוצרי המזון המיוצרים בישראל, הדגש בתהליך הפיקוח מושם על תהליך הייצור במפעל, החל בתשתיות הייצור, בחינת חומרי הגלם וכלה במוצר המוגמר.”
הדוח לא חידש הרבה, זו אכן הגישה הרגולטורית הנפוצה בארצנו: התמקדות בתהליך ולא בתוצאה. במקום לחייב ולאכוף ביצוע בדיקות מעבדה במוצרי המזון הנמכרים, הרגולטור מבזבז זמן ומאמץ בניסוח ואכיפת הוראות מפורטות שסופן ‘מיקרומנג’מנט’ של היצרן הפרטי. הבעיה הקטנה היא שהרגולציה מסובכת ומעמיסה עלויות ציות גבוהות. הבעיה הגדולה היא שהתוצאות מאכזבות, לראיה – ההתפרצות הנוכחית. בראיון איתו, הודה מנכ”ל שטראוס שיונים חדרו למפעל שבו מיוצרים החטיפים, על רקע שיפוץ שנערך שם. איך יתכן שהרגולטור לא התערב על רקע תקלה כה חמורה? כנראה שכאשר מנסים לפקח על הכל, למעשה לא מפקחים על כלום. וכל כמה זמן שלחו למעבדה דגימות מזון לבדיקות סלמונלה? פעם בשנה. כך על פי מנכ”ל שטראוס.
הנתונים מראים שמה שנחוץ בישראל אינו החמרה ברגולציה אלא שינוי גישה. אין הגיון להילחם נגד היצרנים הגדולים ולהעמיס עליהם דרישות נוספות. עדיף לנסח ולאכוף רגולציה פשוטה שתתמקד בתוצאה המבוקשת, כלומר מזון נקי ובריא. כידוע, זוהי מטרה משותפת גם ליצרנים, גם לרגולטור וגם לציבור הרחב.
