מתחת לרדאר התרחשה לאחרונה מהפכה משפטית בתחום גירוש השוהים הבלתי חוקיים מישראל, או ליתר דיוק בתחום מניעת גירושם של שוהים בלתי חוקיים בעלי ילדים. בעקבות פנייתה האישית של אזרחית מהשורה, המשנה ליועמ”ש לשעבר וחברת הקרן החדשה לישראל בהווה, עו”ד יהודית קרפ, הוחלט לאחרונה על ידי המשנים ליועמ”ש דינה זילבר וד”ר רועי שיינדורף לערוך שינויים מרחיקי לכת במדיניות ההגירה של ישראל. 

על פי המדיניות החדשה, ילדי שוהים בלתי חוקיים שגילם מעל 12 יזכו מעתה לשימוע, ורצונו של הילד וטובתו יהיו שיקולים מרכזיים בקבלת ההחלטות בעניינו. המדיניות החדשה לא נקבעה על ידי שר, ואינה פרי החלטת נבחר ציבור, אלא נוצרה על ידי מערך הייעוץ המשפטי לממשלה. ברור כי המשמעות המעשית היא אחת – סיכול מוחלט של גירושם של שוהים בלתי חוקיים בעלי ילדים.

חשוב להדגיש כי מבחני “טובת הילד” ו”רצונו” נלקחו מתחום דיני המשפחה, משמורת על ילדים ואימוץ, והשימוש בהם בנושאי הגירה הוא שגוי, מסוכן ומרחיק לכת. עובדים זרים מפירי חוק ושוהים בלתי חוקיים אחרים בוחרים להוליד ילדים למרות ההשלכות, מתוך הנחה, אשר מתבררת כמוצדקת, שילד מעניק חסינות מפני גירוש.
ואכן, בית הדין ביטל בימים האחרונים שני צווי גירוש, תוך הנחיה לערוך שימוע ולבחון את “טובתם” ואת “רצונם” של הילדים המועמדים לגירוש, וזאת אף שאחד הילדים כלל לא הגיע לגיל 12.

בעת האחרונה הולכת ומשתרשת בבתי המשפט ובמשרד המשפטים הנחת עבודה מוטעית וחמורה. האחריות למימוש טובת הילדים של שוהים בלתי חוקיים אינה מוטלת על המדינה. מדובר באחריות אישית, פנים־משפחתית, של ההורים. תהיה זו שגיאה מרה להטיל על המדינה לבחון את טובתו ואת רצונו של ילד שמיועד לגירוש. הרי אין ילד מילדי העולם השלישי כולו, ש”טובתו ורצונו” אינם השתקעות בישראל. לא רק שמדובר במניעה בפועל של גירושם של שוהים בלתי חוקיים בעלי ילדים, אלא שיש לתת את הדעת ליצירתו של תמריץ מיידי להולדה נרחבת לשם קבלת חסינות. החלטת משרד המשפטים כי הממונים על ביקורת הגבולות יעברו הדרכה על ידי ארגונים חוץ־ממשלתיים, ממסדת בפועל את שילובם של הארגונים שעומדים מאחורי עו”ד יהודית קרפ בתוך מוקדי קבלת ההחלטות. 

המחוקק מסר את שיקול הדעת בנושאים אלו לשר הפנים, ולו מסורה הסמכות יחד עם האחריות. רק באופן הזה העיקרון הדמוקרטי יכול להישמר. אם הציבור סובר שהמדיניות שקבע השר כושלת, הוא יבטא זאת בקלפי. אך כיום המשנים ליועמ”ש זילבר ושיינדורף מעצבים מדיניות הגירה חדשה, ללא הסמכה משפטית לכך וללא הצורך לשאת באחריות כלשהי לנזקים שייגרמו ממדיניותם.

מדובר בנקודת מפנה חמורה בהתפתחות מדיניות ההגירה של ישראל, אשר חשוב שהמערכת תדע לזהות בזמן אמת. באופן חסר היגיון מבחינת מדיניות, יודע כיום כל מפר חוק הגירה שככל שהפרותיו יהיו ממושכות יותר – כך יהיה שכרו רב יותר. את הדרישות לתקן את הכשל החמור הזה יש להפנות לנבחרי הציבור, ובעיקר לשר הפנים, אשר מתחת לאפו מעוצבת מדיניות הגירה חדשה על ידי מי שמעולם לא נבחרו או הוסמכו לכך.

הטור פורסם לראשונה בישראל היום