בג”ץ קיים אתמול (יום ב’, 26.10) דיון בנוגע לשלילת מעמדם (תושבות) של מחבלים תושבי מדינת ישראל. השופט חנן מלצר הציע לעותרים למחוק את העתירות ולהמתין לפסק דין בערעורים אחרים הנוגעים לשלילת אזרחות, שאותו הוא מתכוון לכתוב עוד לפני פרישתו ב-2021. יחד עם השופטת יעל וילנר הוא רמז לעותרים שהדיון עשוי להתייתר כי יש יחסי “קל וחומר” בין הסוגיות: כלומר, היות ששלילת אזרחות חמורה משלילת תושבות, הרי שאם היא לא תיפסל על ידי בג”ץ – יהיה זה קל וחומר שגם שלילת תושבות, הקלה יותר, לא תיפסל.
התכלית המעשית של שלילת התושבות היא בראש ובראשונה שלילת זכויותיהם הסוציאליות של המחבלים, על מנת למנוע מצב שבמסגרתו אזרחי ישראל משלמי המיסים מממנים את הקצבאות השונות של מי שביקשו לרצוח אותם. יש להזכיר שמחבלים ישראלים מקבלים שכר שוטף מהרשות הפלסטינית, עם שחרורם ממאסר הם מקבלים מענק שחרור והבטחה לעבודה מטעם הרש”פ, ובמקביל הם גם מקבלים זכויות סוציאליות מישראל מתוקף היותם תושביה.
מציאות בלתי נסבלת זו ביקשו המחוקקים לעצור. במרץ 2019 נחקק תיקון לחוק הכניסה לישראל שהסמיך במפורש את שר הפנים לשלול תושבות ממחבלים. אלא שבסמוך לאחר מכן פרסם היועמ”ש אביחי מנדלבליט חוות דעת הקובעת באופן גורף כי יישום סביר ומידתי של החוק ייעשה אך ורק באמצעות הענקת מעמד חלופי לאותם מחבלים שיכלול זכויות סוציאליות מלאות (רישיון א/5). במילים פשוטות, לאחר חוות דעתו של היועמ”ש הפכה שלילת התושבות למחבלים לאקט ריק.
חרף מחאות משרד המשפטים הוציאו חברי הכנסת את היועמ”ש מנוסח החוק כגורם שיש להיוועץ עימו או לקבל את אישורו, ולכן אין כל מעמד לעמדתו בהקשר זה. על שר הפנים להפעיל את שיקול דעתו לפי חוק. מי שסבור שבעניינו התקבלה החלטה לא חוקית יכול לעתור לבית המשפט, אך היועמ”ש אינו שחקן בעל משמעות משפטית בסוגיה זו.בשיח הציבורי ניתן משקל עודף לשאלה הפורמלית אם חוק מסוים ייפסל על ידי בג”ץ או לא. אבל הדיון שחשוב לנהל הוא אם מערכת המשפט, על ענפיה השונים, מסכלת מדיניות חוקית שהממשלה מבקשת להוציא לפועל.
המחוקק ביקש לשלול זכויות סוציאליות ממחבלים, והיועמ”ש מנע יישום מדיניות חוקית זו, שמעל מרחפת הסכנה שבית המשפט העליון יגבה את הסיכול של מנדלבליט ויתנה את שלילת המעמד בהענקת זכויות סוציאליות באמצעות מעמד חלופי (רישיון א/5).חשוב להבהיר שגם אם בג”ץ לא יפסול את החוק עצמו, הרי שאם הוא יקבל את עמדת היועמ”ש במסגרת פסק הדין כאופן היישום הבלעדי לחוק, המחבלים ימשיכו לקבל את כספי הביטוח הלאומי על חשבון משפחות הקורבנות. תהיה זו קבורה שקטה ועצובה לחוק הצודק הזה, ועל פי תרחיש זה האירוע אפילו לא ייספר באופן רשמי כביטול חוק.בפאנלים שונים בעתיד עוד עלולים להציג את האירוע הזה כפסק דין “שמרני” שנמנע מלבטל חוק עם “מורכבות חוקתית”. איש לא יזכור שממס ההכנסה שמנוכה לכולנו מהמשכורת ישולמו כספים ישירות למי שביקשו לרצוח אותנו בשל זהותנו כיהודים וישראלים. הרצחת וגם תוקצבת?
