בעיית יוקר המחיה היא בעיה כואבת לכלל הציבור הישראלי, ויש חשש להתגברות שלה בצל המלחמה. אחת הסיבות הגורמות לבעיה היא הקושי לייבא מוצרים לישראל, דבר שגורם לכך ששיעור יבוא הסחורות ביחס לתוצר הוא נמוך באופן משמעותי בהשוואה למדינות ה־OECD. בימים אלה, הממשלה מנסה להילחם ביוקר המחיה באמצעות רפורמה המקדמת את ישראל לעבר הנהוג במערב, אך עדיין ישנה עוד הרבה עבודה.
בחודש האחרון הכנסת אישרה תיקון לפקודת היבוא והיצוא כחלק הראשון מרפורמת יבוא של משרד הכלכלה המכונה “מה שטוב לאירופה טוב לישראל”. חלק זה של הרפורמה עוסק באופן בו סחורות, עליהן חל תקן רשמי, נכנסות לישראל. תחת הגדרה זו כלולים מגוון רחב של מוצרים בין היתר צעצועים, מוצרי חשמל, אופניים, אריחי קרמיקה ועוד. מטרת התיקון היא למנוע עיכוב של סחורות אלו בנמלים לצורך בדיקת עמידתן בתקן ובמקום זאת הן ישוחררו ישירות למחסני היבואן. חלק מהמוצרים יבדקו לפי דגימה “על המדף” בהתאם להערכת סיכונים, כמקובל באירופה. תיקון זה הוא צעד חיובי ומצביע על שינויים בדפוס החשיבה בנושא אסדרת היבוא ועל הרצון להוריד חסמים הגורמים לסרבול ומשיתים עלויות מיותרות. יחד עם זאת חשוב לזכור כי התיקון כשלעצמו לא יספיק על מנת שנרגיש שינויים משמעותיים בנטל האסדרתי הקיים כיום או במחירי המוצרים וזאת בשל מספר סיבות.
במסגרת סדרת מחקרים בנושא האסדרה ביבוא לישראל, פרסמנו לאחרונה בפורום קהלת את הנייר השני בו אנו בנייר מציגים את הכשלים הקיימים באכיפת האסדרה. הכשל המשמעותי הראשון שעדיין נותר גם אחרי התיקון הינו עצם העובדה שהמוצרים עדיין צריכים לעמוד בתקנים ייחודיים לישראל ולא ניתן להכניס באופן חופשי כל מוצר שעומד בדרישות השוק האירופי. לגבי מאות תקנים עדיין נותרה הדרישה להשיג אישור דגם לפני היבוא. כך למשל, יבואן של כלי עבודה חשמליים כמו מברגות ומקדחות, עדיין נדרש לגשת לפני היבוא למעבדה של מכון התקנים עם דוגמית של המוצר ולקבל אישור שהוא עומד בתקן, אבל לאחר התיקון הוא לא יצטרך לעכב כל משלוח בנמל לשם בדיקה שהמשלוח מכיל את המוצרים שקיבלו אישור דגם. העלויות של אישורי הדגם עצמו גבוהות, ומשתנות, בהתאם לסוג הבדיקה. כך למשל בדיקות של מוצרי חשמל יכולות להגיע ל-2,800 ש”ח ובדיקות לאופניים חשמליים יכולות להגיע ל-22,000 ₪. כמו־כן, לעיתים מוצר מקוטלג כמוצר חדש שדורש אישור דגם חדש בגין שונּות אזוטרית, כגון צבע המוצר או גודל שקית הניילון. במקרה אחד יבואן חשמל סיפר לנו כי הביא מכולה עם 54 דגמים של מטענים ואוזניות וכל צבע מטען חויב באישור דגם נוסף, ולכן שילם יותר מ־100,000 ₪.
בנוסף, בעוד השינוי הנוכחי עוסק רק בתקינה רשמית במחקר אנו מראים שבישראל יש יותר מ-200 רישיונות, ללא קשר לתקינה, העונים להגדרת רישיון יבוא של ארגון הסחר העולמי. לרישיונות אלה ישנם גופים מאשרים אגפים ומנהלים רבים במשרדי הממשלה השונים כשהאחראים למרביתם הם משרד הבריאות, התחבורה, החקלאות והכלכלה. בדרך כלל כדי לקבל את הרישיון יש להציג תעודות שונות המעידות שהמוצר עומד בדרישות שונות שנקבעו על ידי המאסדר לרוב באמצעות נהלים, או תעודות המעידות כי היבואן עומד בדרישות שנקבעו לו כמו למשל חוזה שכירות, תוכנית עם שטח בית המסחר ועוד. במסגרת דרישות אלה רוב רישיונות היבוא דורשים גם הוצאת רישיון עסק. הליך הוצאת רישיון עסק לבדו עלול להיות ארוך מייגע ומסורבל ולהוסיף בעצמו דרישות רבות שעלותן גבוהה. פעמים רבות כדי להוציא רישיון כזה יש לעבור דרך שלל מאסדרים של הרשות המקומית, שירותי הכבאות, משרד הבריאות, משרד הפנים המשרד להגנת הסביבה ועוד.
לכן, על מנת לגרום לשינוי ממשי שגם יורגש באופן משמעותי הן אצל הצרכנים והן אצל העוסקים, יש לקוות שהמשך הרפורמה יכלול אימוץ מלא של מודל אסדרת היבוא הנהוג באירופה. בכל הקשור לתקינה, במקום לחייב עמידה בתקנים ישראלים, יש לנהוג כמו מדינות אחרות שאינן חלק מהשוק המשותף דוגמת שווייץ ולאפשר באופן חופשי כניסה של מוצרים שעומדים בדירקטיבות של השוק האירופי המשותף. בנושא רישיונות היבוא יש לאמץ את תפיסת “החלון היחיד” המקובלת בעולם ומאפשרת ליבואן להתמודד עם סוכנות מאסדרת יחידה. בממשק יש לתת רישיונות אוטומטיים ולדחות בקשות של יבואנים מפירי אמון רק על סמך הנמקה. צעדים אלה יקרבו אותנו למערב ויורידו את יוקר המחיה.
הטור פורסם לראשונה במקור ראשון
