ברפורמה המוצעת בחוק ההסדרים יבוטל מחיר המקסימום לחניה ובמקביל יאסר על העיריות לפטור תושבים מתשלום על חניה למעט באזור מגוריהם. הוויכוח בועדת הכלכלה נסוב סביב סמכויות העיריות לקבוע אזורי חניה חופשית לתושבים ולתקנות ששרת התחבורה תוכל לקבוע בנושא.
האתגר לייצר מדיניות חניה נובע מסתירה בין שתי עמדות:
העמדה הראשונה היא שחניה חופשית או מוזלת היא לא צודקת. חניה היא משאב יקר ערך, שניתן בחינם או בכמעט חינם לבעלי רכבים וזאת על חשבון כלל התושבים, בעיקר חסרי הרכב שבהם. מלבד חוסר הצדק שיש בזה, מדיניות חניה בחינם או בזול מאוד מעודדת שימוש ברכבים פרטיים ובכך מעודדת פקקים, זיהום וניצול לא יעיל של קרקע.
בעולם בו מדיניות החניה הייתה מוטת תושבים ולא רכבים, מחירי החניה היו משקפים את ערך הקרקע, והיה ניתן להסב משאבים גדולים יותר לטובת השירותים העירוניים או להפחית את הארנונה.
הגישה השניה שאהודה מאוד על ידי פוליטיקאים רואה בחניה משאב שאפשר לחלק בחינם במקום לנהל מדיניות צודקת ויעילה. הבנה שגויה של הפוליטיקאים אודות ניצול יעיל של משאבים והרצון לחלקם בחינם נובעים אולי מתפיסתם את האינטרס ציבורי, אך האינטרס הזה היה נראה שונה לחלוטין אילו נושא החניה היה מוצג בשקיפות.
חניה חינם? צ’ק שנתי של אלפי שקלים לבעלי הרכבים בת”א
המדיניות הנוכחית משולה למצב בו העירייה שולחת לבעלי רכבים בלבד צ’ק שנתי על סך כמה מאות או אלפי שקלים, כאשר על הצ’ק חתומים גם תושבים שאינם בעלי הרכב. הסיבה שלא קמה זעקה ענקית בנושא מצד פעילים חברתיים, תושבים ושוחרי איכות סביבה היא שהסובסידיה ניתנת בצורה של זכויות שימוש בקרקע (חניה) ולא בכסף מזומן.
מלבד הסבסוד הגבוה, למדיניות ה”חינם” יש כמובן תג מחיר גבוה. מיליוני שעות אדם מבוזבזות בחיפושי חניה ובפקקים הנגרמים ע”י מחפשי החניה, הזיהום שהמכוניות גורמות בזמן חיפוש החניה. התור לחניה “חינם” גם מייצר תופעות חברתיות שליליות, ויכוחים, ריבים ולעיתים אלימות. כ10% מהקריאות למוקד 100 של המשטרה הן על סכסוכי חניה.
עד היום, הממשלה עשתה לעיריות חיים קלים, היא אפשרה לעיריות לחלק תווי חניה ולתת לחונים חניה חינם או כמעט חינם. אבל בחוק ההסדרים 2021 נוצר אופק מסויים לשיפור המדיניות ולעשיית צדק. על פי ההצעה של האוצר בחוק ההסדרים אמורים לקרות שני דברים: ביטול מחיר מינימום לחניה וקביעת אזורי חניה חינם לתושבים ליד ביתם.
מדובר בצעד חשוב, אמנם מתן פטור לתושבים לחנות חינם ליד בתיהם עדיין מהווה סבסוד לא מוצדק, אך המצב הזה טוב בהרבה מהמצב הקיים בו “זכות” חניה מחולקת לכל דורש. ויכוח אודות סמכויות ותקנות המתבטא בכיפופי ידיים ומשחקי כח בין רשויות מקומיות, חברי כנסת ומשרד התחבורה עלול לפגוע גם בהתקדמות הזו. ניסיון לקבור את הרפורמה באמצעות דחייתה במספר שנים, ייצר נזק של מיליארדים למשק.
אז מה אפשר לעשות?
כדי להתגבר על הפחדים של הרשויות המקומיות ובמקביל לייעל את התחבורה ולעשות צדק היסטורי כלפי חסרי הרכב נדרש לבטל את מחיר המקסימום בחניה ובמקביל לחייב עיריות לגבות תשלום עבור תווי החניה לתושבים. כדי להמתיק את “הגלולה המרה” ניתן לקבוע כי הכנסות מחניה יוכלו לשמש להורדת שיעור הארנונה. במקרה כזה, חסרי הרכב, הנוסעים בתחבורה הציבורית, קשישים ועניים יוכלו להנות מארנונה מופחתת ולמעשה להפוך לראשונה לקבל דיווידנד על נדל”ן יקר שהוקצה לבעלי הרכבים.
