שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון הכריזה על רפורמה משמעותית ביותר בחינוך בישראל. בשנת הלימודים תשפ”ב המשרד יחלק 2 מיליארד ₪ לכ-5000 בתי ספר – כסף חופשי, שמנהלי המוסדות יוכלו להשתמש בו לכל מטרה חינוכית. הכסף יחולק באופן דיפרנציאלי – בתי ספר שתלמידיהם באים משכבות סוציואקונומיות נמוכות יקבלו יותר.
כדי להבין את חשיבות המהלך, יש להכיר כיצד מחולק תקציב החינוך היום. לרוב, המשרד אינו מחלק כסף אלא “שעות הוראה שבועיות” וצובע את המטרה שלשמה ישתמשו בתי הספר בכל שעה: מה ילמדו בה, מי ילמד, ומה גובה התשלום. השיטה הופכת מנהלים ומורים לפקידים, שתפקידם מתרכז בהוצאה לפועל של הנחיות מלמעלה.
נוסף להקצאת השעות הבסיסית, המשרד מחלק מיליארדים של שקלים בצורה של תכניות מיוחדות, או “שעות תוספתיות”, שדרכן בית ספר יכול לזכות בעוד תקציבים. כיוון שזכייה בתוספות כאלו כרוכה בדרך חתחתים של טופסולוגיה ומרפקים, דווקא לרשויות ומוסדות חזקים יש יתרון בהשגתן, בניגוד לכל היגיון חברתי או ציבורי. כמה מקבלים בתי הספר השונים מתכניות תוספתיות אלו? איש אינו יודע. משרד החינוך אינו עוקב.
עם כניסתה לתפקיד הצהירה שאשא-ביטון כי מנהלים יקבלו חופש פדגוגי בניהול הלימודים. להצהרות כאלה אין משמעות אם לא מעניקים למנהלים גמישות תקציבית, המאפשרת למנהל לרכוש משאבים לפי צרכי בית הספר – תכניות לימודים מספקי חוץ, תכניות חווייתיות, תוספת של שירותים פסיכולוגיים וחברתיים, וגולת הכותרת – גיוס מורים מעולים.
אבל שאשא-ביטון הופכת את מילותיה למעשה. מתוך שני מיליארד שקלים לשנה עליהם הכריזה, מיליארד וחצי יבואו מביטול קולות קוראים שאיש אינו יודע מי זוכה בהם, שיהפכו עכשיו לתקציב חופשי ויחולקו לבתי הספר, בראש ובראשונה לבתי הספר הזקוקים לכך ביותר. על כספים אלו יתווספו עוד חצי מיליארד שקלים לשנה שמשרד האוצר מוכן להקדיש למטרה. ההחלטה יוצקת משמעות ממשית להבטחת האוטונומיה וניהול עצמי למנהלים, בו בזמן שהיא מפחיתה את הנטל הביורוקרטי שמשרד החינוך מטיל על בתי הספר. מחקרים בינלאומיים מוכיחים כי הגדלת האוטונומיה של מנהלים היא המפתח לשיפור מערכות חינוך לאומיות.
למהפכה של שרת החינוך דרוש צעד אחד נוסף: הסמכת המנהלים להשתמש בתקציב הגמיש שיועבר לידיהם לתגמול מורים מצוינים, ולפי הצורך – גם להעסקת מורים בחוזה אישי. רק כך ניתן יהיה לטפל באחת הבעיות הקשות במערכת החינוך: החוסר במורים למקצועות נדרשים, ובמיוחד החוסר במורים מעולים בפריפריה.
באשכולות החברתיים הגבוהים ביותר, בין 20% ל-30% מהתלמידים מסיימים בגרות עם 5 יחידות במתמטיקה; באשכולות 1-3 האחוז הוא חד-ספרתי. זה לא שחסרים במעצמת ההיי-טק של המזרח התיכון אנשים שיכולים ללמד פיזיקה ומתמטיקה לכיתות ז’ עד י”ב בצפת או ברהט. יש בשפע, אבל צריכים לשלם להם את מה שהם שווים, אחרת לא יבואו ללמד. מי מונע זאת? ארגוני המורים, העומדים על כך שרק בעלי תעודת הוראה יוכלו ללמד, וכי כל המורים ישתכרו לפי טבלת שכר אחידה – “עיוורת” לאיכות המורה או לצרכים של המערכת.
זאת שנת משא ומתן בין המדינה לארגוני המורים. משרד האוצר עומד לדרוש הגמשת התנאים להעסקת מורים, כדי לתגמל מורים מצוינים ולמשוך מורים בעלי כישורים נדרשים למערכת. יפה בן דוד תצהיר, כהרגלה: “לא יקום ולא יהיה!” שרת החינוך צריכה, בשם ההורים, לעמוד על כך ש”כן יקום וכן יהיה, כי זה מה שילדינו צריכים.”
