ההסכם שהממשלה מקדמת עם לבנון, בניגוד לפרוצדורה והכללים המחייבים על פי “חוק יסוד: משאל עם” מלמדים על קריסת שלטון החוק בישראל ועל צורך ביצירת מנגנון איזונים ובלמים חדש. בעשורים האחרונים מתפשטת בישראל גישת “שלטון החוק המהותי”, שלפיה לא מספיק שהחלטות ופעולות ממשלתיות יתקבלו על פי הפרוצדורה הקבועה בחוק, אלא יש לוודא שהן יתאימו לעקרונות הדמוקרטיה גם מבחינה “מהותית”. אבל כיצד עומדים בדרישות החוק המהותיות? איש לא יודע בדיוק.
עד היום הסבירו לנו שמדובר בעקרונות שמגנים על זכויות אדם ומבטיחים את ההגנה על המשטר. אך כעת מתברר ששלטון החוק המהותי גובר אפילו על חוק יסוד: כאשר המדיניות והתוכן של החלטות הממשלה עולות בקנה אחד עם המדיניות “הנכונה”, אפשר לוותר על דרישות החוק-הפורמלי. מתברר שבניגוד לרעיונות יסוד בדבר החובה של השלטון לציית לחוק תמיד, “שלטון החוק המהותי” הוא מטבע לשון אורווליאני שמעניק למשפטנים את היכולת להורות על הפרתו.
״חוק יסוד: משאל עם” כתוב בעברית פשוטה והוא ברור גם למי שאינם משפטנים. הוא קובע שכאשר הממשלה רוצה להעביר החלטה שגורעת שטח ריבוני של ישראל יש צורך באישור ההסכם ברוב של 80 ח”כים. אחרת, יש צורך להעבירו גם במשאל עם. מטרתו להבטיח שוויתור על שטח ישראלי ריבוני יותנה בקבלת הסכמתו הישירה של הריבון – העם. הפרוצדורה שקובע החוק מונעת הסתרה של ההסכם ודיון ציבורי בהשלכותיו, מכיוון שהצבעה בכנסת או משאל עם מחייבים דיון גלוי ופתוח בהסכם בטרם יאושר.
בחודשים האחרונים עושה ממשלת ישראל מאמצים למנוע את העברת ההסכם המסתמן על פי הפרוצדורה של חוק יסוד: משאל עם. המשא ומתן נוהל תוך הסתרת פרטיו מהציבור בישראל (בזמן שחיזבאללה, כשחקן פוליטי בלבנון, מעודכן בפרטים ומאשרר אותם). כעת מבקשת הממשלה לאשר את ההסכם תוך הסתפקות בהנחתו על שולחן הכנסת ואישורו בממשלה בלבד מבלי להביאו להצבעה במליאה. אפילו את המהלכים האלה מקדמת הממשלה לאחר שכבר הכריזה על קבלת ההסכם.
ההתגייסות המוחלטת של כל המערכות להעברת ההסכם תוך הסתרתו מעיני הציבור, בניגוד לפרוצדורה הקבועה בחוק, מעוררת דאגה, וכשמדובר בנסיגה מדרישות עבר ישראליות, הדאגה מובילה גם להפנמת הצורך בחזרה ליסודות.
במשרך שנים משרטטים לציבור בישראל ציור שלפיו המשפטנים מחזיקים במאזני צדק ובכיסם נמצאת משקולת פלאים אובייקטיבית שבעזרתה הם יודעים לשקול את המינון המדויק הדרוש של הקפדה על החוק הפורמלי. אבל האופן שבו ממשלת ישראל מבקשת הפעם להתנער מהפרוצדורה לטובת הסכם שכולל ויתור על שטח ריבוני, בגבולות המים הטריטוריאליים שלה ושטחי המדף היבשתי, בגיבוי משפטי, מלמדים שהניסיון להתנער מהחוק ולהשליך את יהבנו על משפטנים נידון לכישלון.
אין בנמצא משפטנים אובייקטיבים והיכולת להורות על הפרת חוק באופן סלקטיבי מאיימת על כל שיטה משפטית. הפתרון ידוע ופשוט: עלינו לחזור לכבד את החוק הפורמלי. רק כשיהיו כללי משחק ברורים, וכאשר הפרוצדורה החוקית תכובד, נוכל לרפא את הדמוקרטיה הישראלית ולייצב אותה.
