לאחרונה מוצגות לציבור יוזמות רבות להגדלת סבסוד המסגרות לגיל הרך. להגדלת הסבסוד אכן יש תועלת כלכלית שלא ניתן לזלזל בה, אך גם עלות תקציבית גבוהה. בתוכניות נרחבת כל-כך, התבססות על נתונים שגויים, או התעלמות מוחלטת מנתונים, עלולות להוביל למדיניות הרסנית, עם עלויות כלכליות וחברתיות כבדות.
כך, למשל, במצגת שהופצה לאחרונה לאמצעי התקשורת וזכתה לתהודה תקשורתית משמעותית, נכתב כי יש כדאיות כלכלית להרחבת הסבסוד למסגרות לגיל הרך, בתנאי שהסבסוד מתמקד בהורים עובדים. אולם הניתוח במצגת סובל מטעויות חמורות.
אומדן העלות שהוצג מסתמך על תחשיבים המעודכנים לשנת 2016, בעוד שהתועלת חושבה עבור 2021. בין השנים הללו, הן אוכלוסיית הפעוטות והן עלויות הקשורות לשכר המטפלות ולתשומות הבנייה, גדלו בשיעורים ניכרים. עדכון תחשיבי העלויות ל-2021 משנה לבדו את התמונה – בכל תרחיש שנבדק העלות גבוהה מהתועלת.
הנחות בלתי סבירות
מעבר לבעיית תוקפם של חישובי העלות, גם התועלות הכלכליות מתבססות על הנחות שאינן סבירות.
ראשית, הונח גידול בתוצר כתוצאה מהגדלת הצריכה. הנחה זו מתבססת על נטייה שולית לצריכה גבוהה באופן לא סביר, בהינתן שהמשק הישראלי נמצא בתעסוקה מלאה ובסביבה אינפלציונית. יתרה מכך, גם אם המצב המאקרו‑כלכלי והמצב התקציבי היו מאפשרים הרחבה פיסקלית (מדיניות קיינסיאנית), ישנן הרבה דרכים יעילות יותר לבצע הרחבה כזו. לכן, בכל מקרה לא יהיה זה נכון להתחשב בהשפעות כאלה כחלק מהתועלות של תוכנית ספציפית זו.
שנית, ניתוח היוזמה לא מפריד בין תועלת משקית שמגדילה את ההכנסה הלאומית באמצעות צעדים כגון שיפור התעסוקה והשכר, ובין תועלת תקציבית שמקזזת כספים שמעבירים ההורים לממשלה ואינה בהכרח מגדילה את ההכנסה הלאומית.
שלישית, הניתוח מתעלם מהשלכות שליליות שפוגעות בהכנסה הלאומית, לרבות ירידה צפויה בשיעור תעסוקת גברים חרדים עקב הגברת התמריץ לאי-עבודה במקרה של סבסוד אוניברסלי – הרחבת הסבסוד תאפשר לגברים חרדים לעבוד פחות שעות מבלי שהכנסתם הפנויה תיפגע.
מחקרו של פרופ’ ג’יימס הקמן על חינוך לגיל הרך מצוטט מזה זמן וגם במצגת המדוברת כטיעון התומך ביוזמה, אך זה נעשה באופן שגוי לחלוטין. מחקרו נערך על אוכלוסיות בסיכון, ולכן אין להשליך מממצאיו על כלל האוכלוסייה. יותר מזה, גם הקמן הצהיר כי “מעולם לא תמכתי בחינוך אוניברסלי לגיל הרך”. הספרות מדגישה את החשיבות של מסגרות איכותיות ומצביעה על פגיעה אפשרית בחינוך הפעוטות כאשר המסגרות לא ברמה מספקת. על רקע התבססות היוזמה על התקן הישראלי, שנחשב לירוד מבחינת איכותו ורחוק מהמלצות ה-OECD, בהחלט תיתכן פגיעה בפעוטות.
יתר על כן, על רקע הצניחה בילודה במערב והירידה הצפויה בגודל האוכלוסייה, סבסוד לגיל הרך הפך לכלי מוצהר ומרכזי לעידוד ילודה. אולם הילודה בישראל היא הגבוהה ביותר ב-OECD, ולכן אין סיבה שננקוט את אותה המדיניות.
עלויות עצומות
אין ספק כי יוזמה כזו תגדיל את שיעור התעסוקה והיקף המשרה של אימהות. אולם תעסוקת אימהות ישראליות לפעוטות היא מהגבוהות ביותר ב-OECD, והפער בין שיעורי התעסוקה שלהן לאימהות לילדים בוגרים הוא מהנמוכים בארגון, כך שפוטנציאל התועלת מהגדלת תעסוקת אימהות נמוך יחסית. גם כאשר אנו מניחים הנחות אופטימיות במיוחד – שהביצועים שלהן בשוק העבודה יהיו דומים לאימהות לילדים בוגרים יותר – מתקבל שהתועלת נמוכה משמעותית מהעלות.
אסור שתוכנית בעלת השלכות תקציביות גדולות כל-כך, בעלות המוערכת ביותר מ-20 מיליארד שקל בשנה, תיבדק בצורה חובבנית כל-כך. לא ניתן לקבל החלטות מדיניות מושכלות כאשר משווים נתוני עלויות לא עדכניים מול נתוני תועלות עדכניים, או מתבססים על הנחות שאינן סבירות למצב המשק הישראלי, תוך התעלמות מהשלכות שליליות על תעסוקת גברים חרדים ופגיעה אפשרית בעתיד הפעוטות.
פוליטיקאים ומקבלי החלטות צריכים להיזהר מניתוחים מטעים שעשויים להוביל לבזבוז עצום של כספי ציבור. עליהם להיזהר שבעתיים מהפרחת הבטחות פופוליסטיות לקראת הבחירות הקרבות ל”חינוך חינם לגיל הרך” – תוך התעלמות מוחלטת מהעלויות העצומות של תוכניות כאלה ומהניתוחים המצביעים על חוסר כדאיות קיצונית שלהן.
