בימים אלה מלאה שנה לפרישתו של שמעון אלקבץ מתפקיד מפקד גלי צה”ל, לאחר שהשלים תקופת כהונה בת ארבע שנים. מאז טרם מונה לו מחליף קבוע ובתפקיד מכהנת עד למועד כתיבתן שורות אלה, ועל פי החלטת שר הביטחון, ממלאת המקום גלית אלטשטיין.

בעלילת (אי-)מינוי מפקד לתחנת גלי צה”ל משתתפות כמה דמויות הממלאות תפקידים ציבוריים. ההתנהלות של כל אחת מהן מעוררת סימני שאלה גדולים, והיא מחייבת אותן לתת תשובות לציבור, זה השותף במימון פעילות התחנה שאמורה לשרת אותו ואת חיילי צה”ל.

בני גנץ

עוד בתקופת כהונת אלקבץ כמפקד גל”צ נודע כי שר הביטחון גנץ, השר האחראי על התחנה והמוסמך לבחור את מפקדה, שוקל ברצינות לסגור את גל”צ. היו שייחסו את עמדת שר הביטחון, בין היתר, לביקורת שהוטחה בו בשידורי התחנה, בייחוד על ידי המגיש והפרשן הפוליטי דאז, יעקב ברדוגו (אל ברדוגו נחזור בהמשך).

בחודש יוני 2021 הכריז גנץ במליאת הכנסת, בתשובה לשאילתה מאת ח”כ אבוטבול, כי התחנה “מזמן חדלה להיות ממלכתית” והוסיף כי על חיילים להתרחק מעיסוק בפוליטיקה. הוא פנה לגורמים משפטיים בבקשה לבחון את הדרכים להביא לסגירת התחנה, אך כעבור כמה חודשים התברר לו כי מדובר במהלך מורכב המצריך, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, החלטת ממשלה בעניין. זאת בטענה כי הממשלה שהחליטה על הקמת התחנה בשנת 1950 היא זו המוסמכת להחליט על סגירתה. בהקשר זה יש לציין כי כי לא מעט מחברי ממשלת בנט-לפיד שירתו בעצמם בתחנה כחיילים או עבדו בה כאזרחים, נתון שיתכן והיה בו כדי להקשות מהלך של סגירה.

בזמן הבירור המשפטי ומשסיים אלקבץ את כהונתו, החליט גנץ למנות את גלית אלטשטיין לממלאת מקום מפקד התחנה לתקופה בת שלושה חודשים. יתכן כי בכך ביקש לאותת שאפשרות הסגירה של התחנה לא ירדה מהפרק. מינוי זה הוארך מספר פעמים, גם לאחר שגנץ הבין כי סגירת התחנה אינה מעשית בזמן הזה ולמרות העובדה לפיה אלטשטיין לא שירתה שירות חובה בצה”ל (ראו להלן).

גנץ לא מיהר להקים ועדת איתור שתמליץ על מועמד לתפקיד המפקד הקבוע של התחנה (כפי שנהוג מאז שנת 2000), חרף פניות שמשרד הביטחון קיבל בעניין מלשכת היועמ”ש. רק לאחר שעמותת ‘הצלחה’ עתרה לבג”ץ בעניין בראשית חודש מאי 2022, הקים שר הביטחון ועדת איתור, שהחליטה לאחר כחודשיים להמליץ על מועמד. למרות זאת, הליך המינוי נבלם על ידי היועמ”ש בהרב-מיארה (ראו להלן).

על סמך האמור לעיל ניתן לקבוע כי התנהלות גנץ בכל הקשור למינוי מפקד התחנה הייתה לקויה בעליל. אין לקבל מצב בו שר הביטחון מתמהמה, במשך זמן רב יחסית ולכאורה ללא סיבה מוצדקת, בהקמת ועדת איתור לבחירת מפקד חדש ועושה כן רק לאחר שהוגשה נגדו עתירה לבג”ץ.

בנוסף, העובדה שבראש התחנה עומדת במשך תקופה ארוכה ממלאת מקום מעוררת חשש למראית עין, שמא גנץ מעוניין להגדיל את השפעתו על ההחלטות שמקבלת ממלאת המקום, בשאיפה לכאורה שזו תפעל לרצותו על מנת לקבל מינוי קבע. התנהלות זו מאכזבת במיוחד לנוכח טענות גנץ לקידום פוליטיקה נקייה וממלכתית.

גלית אלטשטיין

אלטשטיין מונתה לממלאת מקום מפקד התחנה לאחר שמילאה שורת תפקידים בתחום התקשורת, בעיקר בגל”צ, לרבות תפקיד ראש מחלקת החדשות של התחנה. כבר עם מינויה לתפקיד הזמני הוזכרה בעיתונות העובדה הבעייתית לפיה לא שירתה שירות חובה בצה”ל, ונטען כי קיבלה פטור מהשירות בגלל עודף נשים מועמדות באותה עת.

עם זאת, בחודש פברואר 2022 פרסם ערוץ 14 תחקיר, ממנו עולה כי אלטשטיין קיבלה את הפטור משירות חובה בעקבות מתן הצהרה לפיה היא נשואה. בהנחה שממצאי התחקיר נכונים, יש לתהות מדוע אלטשטיין לא הציגה את העילה האמיתית בגינה קיבלה פטור משירות חובה ולא העמידה על טעותם עיתונאים שטענו אחרת.

יש גם לתהות מדוע בני גנץ, שר הביטחון ורמטכ”ל לשעבר, החליט למנות כממלאת מקום דווקא עיתונאית שלא ביצעה שירות חובה ואולי אף התחמקה ממנו. חמור מכך – גם אם בעת ההחלטה על המינוי הזמני לפני כשנה גנץ אולי לא ידע על אי-שירותה של אלטשטיין בשירות חובה, הרי שגם לאחר פרסום הנתונים בעיתונות החליט גנץ להאריך מספר פעמים את תקופת כהונתה. כיצד התנהלות זו עולה בקנה אחד עם עידוד הדור הצעיר לבצע שירות בצה”ל ועם מאבק בתופעת ההשתמטות?

מעבר לכך, על אף היות אלטשטיין ממלאת מקום זמנית, נראה שהיא לא היססה לקבל החלטות משמעותיות בעניין התנהלות התחנה, במקום לנהוג בריסון המתחייב מכהונה במינוי זמני.

בתוך פחות מחודשיים מאז קיבלה אלטשטיין את המינוי הזמני, היא החליטה להעביר את העיתונאי אמיר איבגי מתפקידו כראש מחלקת החדשות. מספר שבועות לאחר מכן היא מינתה לתפקיד את העיתונאי אילן ליאור. איבגי ממשיך עד עתה להגיש את יומן הצהריים של התחנה בימים ראשון עד רביעי. היו שטענו כי איבגי הוזז בגלל דעותיו הפוליטיות הימניות; אחרים טענו כי ההחלטה התקבלה בעקבות תחקיר שפורסם בעיתון ‘הארץ’ ובו עלו טענות לסביבת עבודה עוינת במחלקת החדשות תחת ניהולו של איבגי.

בנוסף, בחודש פברואר 2022 החליטה אלטשטיין כי השדרן והפרשן יעקב ברדוגו יפסיק להגיש את התכנית המצליחה ‘חמש בערב’ לצד ירון וילנסקי. לברדוגו הוצע להגיש תכנית ברצועה אחרת בתחנה ולהמשיך להגיש בימי שישי בבוקר לצד משה שלונסקי.

ההחלטה נומקה ברצון של אלטשטיין להפריד בין שידור חדשות לבין שידור דעות ודברי פרשנות – שעמם ברדוגו מזוהה, ובעקיפין גם מהסתייגותה מסגנון ההגשה שלו, שנתפס על ידי חלק מהמאזינים כבוטה וכמתלהם. ברדוגו סירב להצעה והתפטר בשידור חי מהגשת התכנית ביום שישי באותו השבוע.

גם אם מקבלים את טענות אלטשטיין ביחס לברדוגו, יש לתהות מדוע ממלאת מקום זמנית קיבלה החלטה על הזזת מגיש פופולרי מרצועת שידור המואזנת על ידי מאות אלפי ישראלים, ועלולה להביא לירידה משמעותית בשיעורי ההאזנה באותה רצועת שידור.

כמו כן, יש לתהות מדוע הוחלט להזיז דווקא מגיש דעתן המזוהה רעיונית עם הצד הימני של המפה הפוליטית, ובה בעת להשאיר במקומו מגיש תכנית אקטואליה דעתן לא פחות המזוהה עם השמאל (רינו צרור). האם ההפרדה המדוברת היא בין שידור חדשות לבין הבעת דעות מסוג מסוים בלבד? האם ההחלטה נבעה מרצון לשאת חן בעיני השר גנץ, אותו ברדוגו הרבה לבקר בתכנית, בתקווה לקבל מינוי קבע כמפקדת התחנה? אולי מרצון לשאת חן גם בעיני גורמים משפיעים נוספים, כמו בכירי משרד המשפטים, ובעיני אנשי תקשורת המזוהים עם השמאל הפוליטי? צבר ההחלטות בעניין איבגי וברדוגו מעלה, אפוא, חשש לפיו החלטות אלטשטיין היו נגועות לכאורה בשיקולים פוליטיים פסולים.

אביחי מנדלבליט וגלי בהרב-מיארה

ממכתבו של עוזר היועמ”ש מה-18 באוגוסט 2022, עולה כי משלא הוקמה ועדת איתור לתפקיד מפקד גל”צ במשך כמה חודשים, פנו גורמים בלשכת היועמ”ש לייעוץ המשפטי במשרד הביטחון על מנת שיותנע מהלך למינוי מפקד קבוע לתחנה.

אביחי מנדלבליט כיהן כיועמ”ש עד לשלהי חודש ינואר 2022, ואילו גלי בהרב-מיארה נכנסה לתפקיד בחודש פברואר 2022. מצופה היה ממנדלבליט ומיועציו שיפעלו מוקדם יותר למינוי מפקד קבוע לתחנה. ייתכן שגם בהרב-מיארה הייתה יכולה להפעיל לחץ רב יותר על מערכת הביטחון לאחר שנכנסה לתפקידה, במטרה להשלים את הליך המינוי.

בנוסף, בעוד היועץ המשפטי של משרד הביטחון היה סבור כי ניתן להמשיך בהליך בחירה ומינוי מפקד התחנה גם לאחר פיזור הכנסת והקדמת הבחירות, ממכתבו של עוזר היועצת המשפטית לממשלה עולה כי בהרב-מיארה סבורה כי מעת שהוחלט לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות, על שרי הממשלה לנהוג באיפוק ולהימנע ממינויים שיכבלו את ידי הממשלה הבאה ועלולים להתבסס על שיקולים פוליטיים לא ראויים (ובכך לפגוע באמון הציבור), אלא אם הוצגו טעמים המצביעים בבירור על הכרח במינוי כאמור (למשל פגיעה של ממש בתפקודו של גוף ציבורי).

לטענת בהרב-מיארה, טעמים כאלה לא נמצאו במקרה של מינוי מפקד קבוע לגל”צ, ועל כן יש להימנע ממינוי כאמור. זאת בייחוד לנוכח העובדה, לדבריה, כי ממלאת המקום הסכימה להמשיך ולמלא את התפקיד לאורך תקופה נוספת.

אפשר לקבל את הטענה לפיה רצוי לנהוג בריסון בעניין מינוי בתקופת בחירות, מתוך רצון להימנע מכבילת ידיו של שר הביטחון שיכהן לאחר הבחירות, יהא אשר יהא. עם זאת, כאמור, מדובר בהחלטה בעייתית על רקע התמהמהות שר הביטחון במינוי מפקד קבוע לתחנה, ובהתמשכות חריגה של כהונתה של ממלאת מקומו. בנוסף, הטענה בדבר החובה לנהוג בריסון בעניין מינויים בתקופת בחירות נשענת על פסיקות בית המשפט העליון ועל הנחיית היועמ”ש – לא על החוק. המהלכים לכפיית הנורמה הזאת שלא על פי חקיקה מפורשת של הכנסת בעייתיים למדי.

לבסוף, בעוד שבהרב-מיארה לא מצאה טעמים דחופים וקונקרטיים למינוי מפקד קבוע לגל”צ לאחר פיזור הכנסת, הרי רק לאחרונה היא מצאה טעמים כאלה בדיוק לצורך בחירת רמטכ”ל (שכהונתו צפויה לארוך שלוש שנים לפחות) ולצורך בחירת יו”ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים (שכהונתו צפויה לארוך שמונה שנים).

האם לא ניתן להאריך את כהונת הרמטכ”ל הנוכחי לפרק זמן קצר? האם לא ניתן לבחור יושב-ראש ועדה זמנית למינוי בכירים עד שתורכב הממשלה הבאה? למרבה האירוניה, היועמ”ש הטוענת כי יש לנהוג בריסון בעניין מינויים בתקופת בחירות כדי לשמור על אמון הציבור בשירות הציבורי, עלולה דווקא היא, בעקבות קבלת החלטות לא עקבית בעניין, לפגוע באמונו של לפחות חלק מהציבור.

כדי להימנע מעוד פארסה נוסח זו המתרחשת בגל”צ, הציבור זכאי לקבל מבעלי התפקידים האמורים תשובות משכנעות על התהיות ועל השאלות שלעיל. נבחרי הציבור צריכים, לאחר הבחירות הקרובות, לפעול לרפורמות מבניות עמוקות בגלי צה”ל, להסדרת נושא המינויים במגזר הציבורי בתקופת בחירות ולהסדרה ברורה של מעמד וסמכויות של היועמ”ש. מי ייתן שכך יהיה.

פורסם לראשונה באתר “מידה” תחת הכותרת “מה קורה בגל”צ? הגיע הזמן לקבל תשובות”.