תגובה ל”האשמים האמיתיים בהתייקרות החשמל” מ-18 בדצמבר
טורו של צור שיזף נראה ככתב הגנה מעט מוזר לחברת החשמל. הוא טוען ש”הגידופים שלהם זוכה חברת החשמל הם תוצאה של הסתה פוליטית וסיקור תקשורתי מוטה”. לדבריו, חברת החשמל נרדפת על ידי התקשורת משום שהיא מספקת חשמל חינם לעובדיה ושהוועד החזק שלה ניהל מערכת סגורה ללא הזדקקות לממשלה. אבל בפועל, חברת החשמל והוועד שלה נמצאים תחת ביקורת ציבורית מכמה סיבות אחרות.
ראשית, בחברת החשמל ישנם לפחות 2,500 עובדים מיותרים. זו אינה קביעה של “ביבי, שטייניץ, תשובה והאחים עופר”, אלא של מבקר המדינה, שב-2015 פרסם על החברה דוח חריף. שנית, העובדים המיותרים האלה, והעובדים האחרים, מקבלים שכר ממוצע של 27 אלף שקל בחודש.
שלישית, חברת החשמל היא שיאנית השכר בישראל, ובין השאר מועסק בה נהג שמרוויח יותר מ-60 אלף שקל בחודש. רביעית, בחברת החשמל ניתנות הטבות פנסיה מפליגות: בעוד בני התמותה יוצאים עם פנסיות צנועות משוק העבודה, גמלאי החברה זוכים להעלאות בדרגה גם לאחר פרישתם.
אלה דוגמאות בודדות מחגיגת הבזבוזים והג’ובים בחברת החשמל. מה שמרגיז את הישראלים זה לא “חשמל חינם” – ה”חשמל חינם” זה דובדבן קטן מתוך 100 דובדבנים שמונחים על עוגת קצפת בת שבע קומות שנאכלת במסיבה אקסקלוסיבית, אך ממומנת על ידי אנשים שלא הוזמנו אליה.
בניגוד לטענות של שיזף, שלהן לא הובאו כל סימוכין, חברת החשמל אינה “אחת הטובות והיעילות בעולם”. כך על כל פנים סבור מבקר המדינה.
הוא העלה שאלה רטורית: אילו חברות מוציאות עובדים בשעת סערה כמו חברת חשמל. ובכן, נהגי מוניות, מלצרים וטכנאי אנטנות של חברות סלולריות יוצאים החוצה בזמן סערה ואף אחד מהם לא מרוויח 27 אלף שקל בחודש. יותר מזה: דווקא בזמן סערות לוקחים עובדי חברת החשמל את הזמן, כפי שראינו בחורף הסוער של 1992. גם בסערה הגדולה של 2013 שהו רבים מעובדי החברה בנופש באילת, ולקח ימים ארוכים לתקן את הפסקות החשמל באזור ירושלים.
שיזף מתלונן על קיומן של חברות ייצור חשמל פרטיות בישראל בבעלות “טייקונים”. אותן חברות, שמוכרות חשמל במחיר זול בהרבה מחברת החשמל, הן לטענתו הסיבה שהחשמל בישראל יקר, כי הם “פיתו אותנו עם מחיר זול”. איך החישוב הזה עובד בדיוק? שיזף לא טרח להסביר.
הוא טוען שאנחנו מקבלים חשמל מצוין בזול אז למי אכפת כמה מרוויחים עובדי חברת החשמל. למי אכפת? לנו, הציבור, אכפת שעובדים מרוויחים פי כמה מהשכר הממוצע במשק, בעיקר כי החשמל לא זול, והוא גם ממומן על ידי גירעונות עתק שילדינו ונכדינו יצטרכו לשלם. חברת החשמל צברה גירעון (כולל חובות לפנסיה) של 60 מיליארד שקל לפחות, שזה בערך 24,000 שקל למשק בית. את זה שיזף לא טורח לציין.
בהמשך הוא תוקף את מתווה הגז, שאותו הוא מכנה “רעיל”. רק שעל דבר אחד אין מחלוקת בנושא: המתווה הוזיל את עלות תמהיל הדלקים של החברה. שיזף גם מתלונן על מפעל ההתפלה הישראלי הפרטי, שבלעדיו היינו בגירעון מים, ובקיצוב מים. בעולמו של שיזף, עובדי חברת החשמל הם גיבורים מעצם זה שהם מספקים לנו חשמל. מי שתיה בברזים זה כנראה משהו פחות נחוץ.
כנראה שההערצה שלו לחברת החשמל יכולה להרוות את צימאונו. פשוטי העם ימשיכו לרצות חשמל זול בשקעים ומים בברזים.
המאמר פורסם לראשונה בווינט
