1. לפנינו חלון הזדמנויות ליציאה אינטנסיבית של מסתננים, תיירים ועובדים זרים שפגה אשרתם.
2. מאידך, אי יציאתם מהווה נטל ישיר גם לאתגר הקורונה. מדובר ב-150,000 איש נוספים שמערכת הבריאות צריכה לשאת ותחרות על שוק העבודה המתכווץ.
3. עד כה לא נעשה מספיק בכדי לעודד יציאה מרצון. זרים שמבקשים לצאת אינם מקבלים את הסיוע ברמה המספקת כדי להשיג את יציאתם:
4. לא ניתן סיוע להתמודדות עם המחסור בטיסות ומחסור במידע הדרוש למבקשים לצאת אפילו למדינות האם שלהם;
5. לא נעשה ניסיון להוכיח שאנשים “נקיים מקורונה” לצורך הקלת הנכונות לקבלם במדינות אחרות;
6. היחידה לסיוע ליציאה מרצון פועלת כיום בבני ברק בלבד ובנסיבות הנוכחיות הנגישות אליה מוגבלת מאוד. יש חשש שמצבת כוח האדם שם תצומצם עוד;
7. מוקד המידע של הרשות מפנה פונים לשגרירויות לבדוק מה המצב מבחינת מדינות היעד  -במקום למסור מידע מסודר ומלא;
8. אין ניהול של רשימת המתנה של אנשים המבקשים לעזוב מרצון – המוקד לא מבקש מידע מזהה, לא מעדכן במצב המלא של מדינות היעד ולא מציע חלופות אפשריות למדינות יעד.  לפניות שקיימנו התקבל מענה שלפיו “רוב המדינות סגורות ואין הרבה מה לעשות”.
9. אין מידע מונגש באינטרנט של מצב הדברים ביחס לעזיבה מרצון בצל משבר הקורונה.

כלומר שוהים בלתי חוקיים רבים מבקשים לצאת מישראל ולא ניתן להם הסיוע הנדרש לשם כך.

להלן קווים מנחים למדיניות הרצויה בעת הזאת:

עשה:

• הגדרת היחידות הרלוונטיות להמשך היציאה מרצון ברשות האוכלוסין כעובדים חיוניים אשר ימשיכו לעבוד באופן מלא עם פתרונות מיגון הולמים, כמו עובדים חיוניים אחרים בשירות המדינה.
  • דאגה לקיומו של אפיק נוח ויעיל לעזיבה מרצון – קבלת קהל, סיוע במציאה וייצור של טיסות יוצאות, ביורוקרטיה מזורזת וכדומה.
  • כריתת הסכמים מול מדינות היעד ביחס לדרישותיהן לגבי אזרחים שבים – מתקני בידוד, בדיקות קורונה וכדומה. שוהים בלתי חוקיים שניתן להרחיקם בכפייה יש להעבירם, אם מדינות היעד דורשות זאת, למתקני בידוד ובדיקה ולאחר מכן להרחיקם מישראל.
  • יש להקים מוקד טלפוני ואתר אינטרנט בכל השפות הרלוונטיות אשר מצויד במידע הרלוונטי (כיום המוקד מפנה פונים לשגרירויות השונות). על המידע להתייחס למסתננים, שוהים בלתי חוקיים ותיירים בלתי חוקיים.
  • לשקול החרגה בתקנות שעת החירום של שוהים בלתי חוקיים אשר בדרכם לרשות האוכלוסין וההגירה בזמני קבלת הקהל ולצורך עזיבה מרצון.
  • משרד התוכנית ל”עזיבה מרצון” פועל כרגע רק מבני-ברק (מוקד התפרצות). יש לאפשר פנייה של שוהים בלתי חוקיים ללשכות שפועלות בכל חלקי בארץ.
  • ישנם תיירים בלתי חוקיים רבים, מהגרי עבודה בלתי חוקיים, אשר מבקשים לצאת מישראל וזה לא מתאפשר להם (כמו אזרחי מולדובה, אוקראינה, רוסיה ועוד) – על המדינה לדאוג לטיסות יוצאות ולניירת הנדרשת. העלות של הוצאתם זניחה ביחס לעלות השתקעותם, עוד בעת משבר.
  • עידוד העזיבה בהקלות ביורוקרטיות ואף בהגדלת תמריצים לנוכח משבר הקורונה.
  • הרחקה כפויה מהמדינה של כל שוהה בלתי חוקי שנתפס מפר את תקנות שעת החירום.

אל-תעשה:

• אין לשחרר את כספי “קרן הפיקדון” של המסתננים. מאז שהחלה המדינה לאכוף את חוק הפיקדון, במאי 2017, חלה עלייה של כמעט פי שבעה במספר המסתננים שיצאו מישראל במסגרתו. החוק עובד.

[גם אם בניגוד לעצתנו יוחלט לשחרר באופן מוגבל קצבה חודשית מכספי הפיקדון יש להגדיר זאת כהלוואה. באופן הזה התמריץ לעזוב לא יאבד מתוקפו ביום שלאחר הקורונה].

• בימים שטרם פרוץ משבר הקורונה במשרד הבריאות פעלה ועדה שדנה באפשרות להעניק ביטוח בריאות ממלכתי מסובסד לילדי תיירים בלתי חוקיים בישראל באופן המתמרץ השתקעות והקמת משפחות. נדמה שברור כיום לכולם כי משאבי הבריאות מוגבלים ולפיכך יש לבלום את היוזמה הזו שנולדה במסגרת עתירה לבג”ץ (1386/19).
• יש להתנגד לרעיונות להעמקת שירותי החינוך, הרווחה והבריאות או השמה חוזרת בעבודה. את המענה ההומניטארי השוהים הבלתי חוקיים יכולים לקבל עם יציאתם למדינות פחות מסוכנות מישראל.

לעניין זכות השבות:

יש לוודא כי למעט דרישת הבידוד (ומענה לוגיסטי למימושה) לא יוערמו קשיים על המבקשים לעלות לישראל מכוח חוק השבות. ישראל עמדה בייעודה זה בשנות החמישים בתנאים קשים יותר. זה הזמן להוכיח את נאמנותה של ישראל לערכיה ולייעודה.