שביתת המתמחים בדצמבר האחרון אינה הפעם הראשונה בה המתמחים בישראל חשים צורך לצאת ולהפגין בעוד הארגון היציג שלהם, ההסתדרות הרפואית בישראל (הר”י), נמנע מהכרזה על סכסוך עבודה. באוגוסט 2011, לאחר שהר”י כבר חתמה בשם המתמחים על הסכם קיבוצי מול המדינה שהיה אמור להביא לסיום השביתות, חלקם המשיך למחות ולשבות במשך תקופה, אחרים אף הגישו מכתבי התפטרות אך אולצו לחזור בהם בגלל איסור שנקבע בהסכם הקיבוצי.
אם כן, יש משהו מוזר בסיפור הזה. ארגון יציג הוא ארגון המייצג לפחות שליש מהעובדים עליהם חל הסכם כלשהו עם מעסיק (הסכם קיבוצי) והוא הארגון הגדול ביותר לייצוג העובדים הללו. ככלל, עובדים פועלים בעידוד הארגון היציג שלהם מתוך התפיסה שהוא רוצה רק בטובתם. לארגון, מצידו, יש אינטרס לייצג את כל העובדים נאמנה כדי לשמר את כוחו ואולי אף את אובדן התואר “ארגון יציג”. חילוקי דעות פנימיים נפתרים “בדלתיים סגורות” לפני החתימה על הסכם כדי למנוע מחאה לאחר חתימתו. אם כן, כיצד קרה שהמתמחים חשים שאינם מיוצגים ומפרים את תנאי ההסכם שנחתם בשמם?
אחת התשובות לכך נובעת ממגמה עקבית של הזדקנות הרופאים, המתבטאת בעלייה בשיעור הרופאים המבוגרים מסך הרופאים בישראל. הר”י מייצגת 95% מהרופאים, ומכאן שרוב חבריה הם רופאים מבוגרים וחלקם בחברי הארגון הולך וגדל. רבים מהרופאים המבוגרים שכחו את הקשיים שחווים המתמחים ומתקשים להתחבר אליהם. ככל שפחות רופאים מומחים נכנסים למערכת, כך היצע המומחים בכל התמחות נשאר מצומצם ושכר המומחים הקיימים נותר בעינו. כלומר, לרופאים הצעירים ולמבוגרים יש אינטרסים מנוגדים.
מכאן שלהנהגה הבכירה בהר”י, המורכבת ברובה מרופאים מומחים מבוגרים, אין עניין אמיתי לייצג את האינטרסים של המתמחים. ניתן לראות זאת במלחמתה העיקשת על שכר הרופאים הבכירים שהביאה לעלייה מהירה יותר בשכרם לעומת שכר הרופאים הזוטרים. בדוח הממונה על השכר האחרון שפורסם עם נתונים מ-2018 דווח כי שכר כלל הרופאים עלה ב-59% מאז החתימה על ההסכם ב-2011, בעוד ששכר הרופאים להם יותר מ-5 שנות מומחיות עלה ב-82%. מחאה שהתחילה, בין היתר, עקב טענות לשכר נמוך יחסית לרופאים זוטרים, הובילה לעלייה גדולה יותר דווקא בשכר הבכירים.
נוסף על כך, להר”י חלק מרכזי בקיומו של המחסור ברופאים, מפניו היא מזהירה בתדירות גבוהה. המחסור נובע בין היתר מעזיבה של מתמחים רבים את מקצוע הרפואה, מהגירה לחו”ל של חלקם ומרתיעה של צעירים רבים מלימוד המקצוע כתוצאה מהתרשמות שלילית מתנאי המתמחים. הר”י יכולה למזער את התופעה משום שהיא איננה סתם שחקן זוטר בתחום התמחויות הרופאים – היא הרגולטור הבלעדי שלהן. ההתנגשות בין שני הכובעים של הר”י – ארגון עובדים ורגולטור – היא זו שמונעת ממנה להפעיל את סמכויותיה כרגולטור ולקצר את אורך התורנויות של המתמחים. הר”י צודקת באמירתה שיש מחסור ברופאים, מבלי להודות בחלקה למצב.
הרופאים הצעירים נמצאים במצב בלתי אפשרי
הבעיה העיקרית של המתמחים היא ה”מלכוד 22″ שהם תקועים בו. מצד אחד, רבים מהם אינם מרוצים מהגוף המייצג אותם, שהוא במקביל גם הרגולטור שלהם. מצד שני, גם אם כל המתמחים יחליטו לעזוב את הר”י ולהעביר את תמיכתם לארגון אחר, אותו ארגון לא יוכל להשיג רוב של רופאים כדי להוות ארגון יציג מול המדינה. הרופאים הצעירים נמצאים אפוא במצב בלתי-אפשרי שבו אינם מסוגלים לשפר את מצבם, ואף נאסר עליהם להיאבק לשינוי בגלל קיומו של הסכם קיבוצי בתוקף.
גם הקמת ארגון יציג למתמחים לא תפתור את מצוקתם. עצם קיומו של הסכם קיבוצי מונע תחרות המבוססת על כישורים, ולכן תמיד יהיו מתמחים שיקבלו שכר גבוה או נמוך מזה שמגיע להם. לו הייתה תחרות כזו, היה לרופאים הצעירים סיכוי גבוה יותר להטיב את תנאי עבודתם, כל אחד בהתאם לכישוריו. לאור זאת, הפתרון הטוב ביותר למתמחים הוא ביטול קביעת שכרם ותנאי עבודתם בהסכמים קיבוציים.
חשוב להבין, בעיית המתמחים והמחסור המחריף ברופאים היא בעיה גם שלנו. הגיעה העת שמשרד הבריאות יעשה את הצעדים הנדרשים – ישיב לעצמו את הסמכות הרגולטורית על המתמחים ויפתח את שוק העבודה של הרופאים לתחרות אמיתית. אחרת, לא ירחק היום בו כולנו נרגיש בחסרונם של הרופאים, גם בבריאותנו.
