על פי לוח הזמנים של מועצת זכויות האדם של האו”ם, מתוכנן דיון על דו”ח שאבס ב־29 ביוני, המועד האחרון לפרסום הדו”ח. אין ספק שדו”ח זה, כמו זה של גולדסטון, יאשים את ישראל בפשעי מלחמה. הסיפור של דו”ח שאבס מתחיל – איך לא – באו”ם. זה שנים שמוסדות שונים באו”ם משמשים זירת הקרב המועדפת של אש”ף לניהול מלחמה דיפלומטית נגד המדינה היהודית. כך היה גם בקיץ שעבר, כאשר פרצה המלחמה בעזה שנשאה את השם “מבצע צוק איתן”. זמן קצר לאחר פרוץ הלחימה, מועצת זכויות האדם של האו”ם התכנסה בז’נבה כדי לגנות את ישראל, להאשימה בביצוע פשעי מלחמה ולמנות ועדת חקירה שתדווח על “פשעי המלחמה הישראליים” – אותה המועצה כבר ייחסה לישראל את הפשעים כעובדה בלתי מעורערת. נציבת זכויות האדם באו”ם – גב’ נאווי פילאי, אויבת מושבעת של מדינת ישראל – עמדה מאחורי הקלעים כדי להבטיח לא רק את ההחלטה המתבקשת מבחינתה, אלא גם את הצוות העוין שיכתוב את הדו”ח ואת חברי הוועדה שיסכימו עם העמדות האנטי־ישראליות שעמדו מאחורי ההחלטה של מועצת זכויות האדם.

להמשיך את גולדסטון

בשלב ראשון מונה המומחה למשפט פלילי בינלאומי, וויליאם שאבס, לכהן כיושב ראש ועדת החקירה, וכך קיבלה הוועדה את כינויה “ועדת שאבס”. שתי סיבות הביאו למינויו של שאבס. הראשונה, האיש ידוע כמתנגד מוצהר של ה”ישות הציונית”. הסיבה השנייה: לשאבס – שכבר התבטא בעבר הן בנושא של דו”ח גולדסטון, שבו ראה דו”ח נפלא, והן בנושא צוק איתן, שבו טען שישראל ביצעה פשעי מלחמה – היתה המומחיות המשפטית לעצב את הדעות הקדומות שלו לכדי כתב אישום פלילי נגד בכירים ישראלים. ההטיה שלו היתה בעוכריו. אחרי יותר מחצי שנה הוא נאלץ להתפטר, כאשר התברר כי עבודתו הקודמת כיועץ בתשלום עבור אש”ף לא הוזכרה בקורות החיים שהגיש לאו”ם, על אף ניגוד האינטרסים העולה מכך. במקומו של שאבס לא מונה חבר חדש. חברה מכהנת בוועדה, השופטת מארי מקגוון דיוויס, מילאה את מקומו כיו”ר ועדת שאבס והמשיכה את עבודתו עם אותו צוות חוקרים וכותבים. שאבס אמר אחרי התפטרותו כי ויתר על התפקיד רק אחרי שכל שלבי החקירה הסתיימו מלבד הקלדת המסקנות. לא קשה אפוא לנחש איך ייראה הדו”ח הנושא את שמו של אנטי־ישראל זה. דו”ח גולדסטון, האהוב על שאבס, תיאר בזמנו את ישראל כמדינה הצמאה לדם של פלשתינים. גולדסטון סיכם את מבצע עופרת יצוקה כסידרה של פשעי מלחמה ישראליים, שנבעה ממזימה ציונית להטיל עונש קולקטיבי על העם הפלשתיני. הדו”ח אמנם הודה כי ירי רקטות על אזרחי ישראל נחשב אף הוא לפשע מלחמה, אבל גם טיאטא מתחת לשטיח את פשעיו האחרים של חמאס. הוא נמנע מלהזכיר את השימוש במגינים אנושיים, את מעשי הטרור, את השימוש האסור בבתי חולים ובבתי ספר כחלק מהלחימה ועוד. כל מסקנותיו של גולדסטון התייחסו לרצון כותביו – להעניש את ישראל, ורק אותה. מן הסתם, כך גם צפוי להיראות דו”ח שאבס ברגע שייחשף במלואו. הנזק כבר נגרם   הבעיות עם דו”ח גולדסטון לא הסתכמו בעלילת הדם. הדו”ח הוליד ניסיונות סביב העולם להעמיד לדין בכירים ישראלים (ציפי לבני ושמעון פרס, לדוגמה) וקציני צה”ל. הגל נעצר רק כאשר השופט גולדסטון הודה במאמר שפירסם ב”וושינגטון פוסט” כי טעה בדו”ח, שזכה להדים רבים, וכי ישראל לא תקפה אזרחים פלשתינים בכוונה תחילה. אין טעם לצפות לחרטה דומה אחרי יציאתו של דו”ח שאבס. היו”ר הנוכחי, דיוויס, לא במהרה תוותר על הגירסה הרשמית האנטי־ישראלית, וזאת על אף העובדה שבניגוד לקודמה בתפקיד, היא אינה פעילה בקמפיין עולמי נגד מדינת ישראל. דיוויס עובדת בתוך הסביבה האו”מית – והיא תכבד את כלליו, ובהם הכלל העיקרי הקובע שיש תמיד לדבר סרה במדינה היהודית. אין לדיוויס את המוניטין של גולדסטון, ועל כן דו”ח שאבס לא ייצור את אותם ההדים התקשורתיים העולמיים שעשה דו”ח גולדסטון. אולם דו”ח שאבס יופיע בעולם שבו התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי כבר התחילה את החקירה בגין פשעים כביכול של ישראל נגד הפלשתינים. מטרתו של דו”ח שאבס, מראשיתו, היתה לעודד ולעזור לבסס תיקים פליליים נגד מדינת ישראל. דו”ח זה נועד כדי לקדם את הפלשתינים לקראת יעד זה, אפילו בהיעדר הכריזמה של גולדסטון. דו”ח שאבס, יש להזכיר, אינו היחיד שעוסק במבצע צוק איתן. בשבוע שעבר התפרסמו עוד כמה דו”חות על הלחימה במבצע, דו”ח אחד של משרד החוץ והשניים האחרים של גופים לא ממשלתיים. הדו”חות ניקו את ישראל מאשמה ואף תיארו חלק מהפשעים הרבים שביצע חמאס. ייתכן כי תרופות אלה יסייעו במעט לרפא את המכה החזקה שישראל תספוג בקרוב מדו”ח שאבס. אך הן לא יצליחו לתקן את כל הנזק. המבצע בקיץ שעבר הסתיים לאחר כ־50 יום. הלחימה הדיפלומטית־משפטית הפלשתינית נגד ישראל עדיין בעיצומה.   המאמר פורסם לראשונה בישראל היום