החקלאות הישראלית נמצאת היום במצב של lose-lose, לא רק שהצרכנים בישראל סובלים מיוקר המחייה הגבוה גם החקלאים עצמם סובלים מהפריון הנמוך. התפוקה הנמוכה וחוסר היעילות מכניסים את חקלאי ישראל לבונקר ועסקניהם מזהירים מפני “קריסת החקלאות הישראלית”, ו”סוף הציונות”.

עסקני החקלאים, על עשרות ארגוניהם השונים, מתנגדים לכל שינוי וכל רפורמה, אך המחאה החברתית החדשה על יוקר המחיה היא הזדמנות להעביר רפורמות שיטיבו גם עם הציבור וגם עם החקלאים.

ישראל היא המדינה הכמעט אחרונה בעולם בה קיים משטר תכנון, אשר לו שתי תוצאות מרכזיות: הראשונה היא שמחירי החלב בישראל גבוהים ב80% מאירופה, והשניה היא מחסור בחלב בחגים אבל גם בשגרה. למרות הצורך הדחוף להפסיק את משטר המכסות הסובייטי של מועצת החלב (סובייט ברוסית זו מועצה) חתם השבוע שר החקלאות עודד פורר על המכסה, במונחים של חלב לנפש, מדובר במכסה הנמוכה מזה עשור. כלומר, כמות החלב המותרת לנפש בישראל תקטן.

גם בתחום הלול, ישראל מפגרת מאחור, גם כאן יש משטר מכסות סובייטי יחודי, גם בביצים יש מחסור וגם כאן המחיר הוא מהגבוהים בעולם. הביצה הישראלית היא הרביעית בעלותה לצרכן.

בתחום גידולי השדה אין מכסה ממשלתית, אבל יש קרטל בחסות החוק. פרוטוקולים שנחשפו לאחרונה ע”י ארגון “האינטרס שלנו” בראשות אלעד מלכא הראו תאומי מחירים וכמויות. אם אתם שואלים מדוע ארגוני החקלאים לא נמצאים תחת חקירה, אז זה נובע מהחרגה שיש לקרטל בחוק ההגבלים העסקיים.

פטור מחוקי הגבלים עסקיים אינה הפריווילגיה היחידה לה זוכים הקרטלים החקלאיים, חקלאים זוכים לסבסוד מים וקרקע, מכסי מגן, סיוע במו”פ, סבסוד ביטוח נזקי טבע, עובדים זרים, הטבות מס וארנונה.
ולמרות כל התמיכות והפריבילגיות, אזרחי ישראל הם המפסידים הגדולים שנאלצים לקנות סחורה יקרה ובאיכות נמוכה, הנמצאת במחסור תמידי.

אבל אזרחי ישראל אינם הנפגעים היחידים מהעדר רפורמה, חקלאי ישראל נמצאים בסוג של מלכודת עוני, המכסות בחלב וביצים מונעות מהם להתייעל ולהגדיל את תפוקתם, הקצאת קרקע ומים לא יעילות פוגעות בהתיעלות, ואילו מכסי המגן כובלים את החקלאים ליבולים שאין בהם יתרון יחסי.

לפני כמעט 40 שנה ניו זילנד היתה במצב דומה למצב של ישראל היום, החקלאות הייתה מנוהלת ע”י ממשלה ומועצות, מסובסדת בכבדות, וסובלת מרגולציה מיושנת. משבר כלכלי אילץ את המדינה לבצע רפורמה ליברלית שכללה ביטול סובסידיות והתערבות ממשלתית, במקביל לפיצויים. הסברה הרווחת היתה כי תם עידן החקלאות הניו זילנדי, בדיוק כמו שמזכירים פה בארץ. בפועל, החקלאות של ניו זילנד פרצה לחזית העולמית, והצורך בהתייעלות הזניק את התפוקה.

אין צורך לחכות למשבר כבד בשביל לבצע את הרפורמות הנדרשות, המחיר הגבוה בחלב, בביצים, ובתוצרת הטריה אינו גזרת גורל. רפורמה חקלאית תחסוך אלפי שקלים לכל משק בית בישראל, אך בנוסף ובניגוד לתחזיות העסקנים גם תזניק את החקלאות עצמה ותשפר את מעמד החקלאי. רפורמה בחקלאות תהיה win-win.

על שרי החקלאות והאוצר לקיים את החלטת הממשלה בנושא מכסי מגן על פירות וירקות, ולחדש את ההתקדמות בתחומי החלב והלול. גם הצרכנים וגם החקלאים יודו להם על כך.