החזרת הכח לעם נמצאת בראש מעיינינו

השופטים המכהנים בבית המשפט העליון אוחזים בזכות וטו בוועדה לבחירת שופטים. אין זה אומר שהם יכולים למנות לבדם את כל מי שהם רוצים, אך זה כן אומר שמי שהם לא מעוניינים בו לעולם לא ימונה. 

התוצאה היא הומוגניות הולכת וגוברת. העמדות ששולטות בבית המשפט בהווה מכריעות את השאלה מי ימונה לבית המשפט. שופטים או משפטנים בעלי עמדות שמאתגרות את המדיניות המובילה לא ימונו, או לכל היותר המתונים ימונו במסגרת עסקה באופן שדילולם יובטח.

וטו השופטים נשען על העובדה ששלושת השופטים החברים בוועדה מגיעים כבלוק בעל עמדה אחידה. מעניין להזכיר בהקשר זה סעיף חוק נשכח – 6א לחוק בתי המשפט שקובע: "חבר הוועדה יצביע על-פי שיקול-דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בוועדה". עצם ההגעה כבלוק אחד עם עמדה אחת מהווה סטייה מהדין שמחייב את חברי הוועדה להצביע על-פי שיקול-דעתם ולא לסור למרות המוסד שהם נשלחו מטעמו. אך מעבר לעניין המשפטי, קשה להימנע מלראות באחידות הזו הפרה של האתיקה השיפוטית שדורשת עצמאות, אי-תלות ושחרור מכל מרות מלבד שכלו של השופט, לבו והדין.

כוח ייחודי

אין באף דמוקרטיה בעולם כולו כוח וטו לשופטים מכהנים. למעשה, כמעט בכל המדינות הדמוקרטיות נבחרי הציבורי מכריעים לבדם מי ימונה לערכאה החוקתית העליונה. וזאת מהטעם הפשוט שהכרעות בערכאה עליונות כרוכות בתפיסת עולם, ערכים ומדיניות בקשר בל-יינתק. ולכן נדרש בסיס הצדקה דמוקרטי של זיקה בין המנגנונים הדמוקרטים לשופט המתמנה.

רבים מנסים לטשטש זאת, אבל צריך להישיר מבט לעובדה שההסדרים המוסדיים של ישראל לקויים מאוד. בעיות מוסדיות ובעיות בכללי המשחק אינן בעיות מפלגתיות. הן פשוט בעיות. לעתים מחנה מסוים דוגל במצב או מתנגד לו לפי התועלת הפוליטית באותו עניין, אך זה עניין זמני, חולף ומשתנה. בארה"ב הדמוקרטים שהיו עד לאחרונה גדולי המגנים על בית המשפט העליון הפכו בין-רגע, עם היווצרות רוב שמרני, למתנגדים ארסיים וזועמים. הדברים הגיעו לידי כך שאזרח אמריקאי עומד כיום לדין פלילי על כך שהגיע לביתו של שופט בית המשפט העליון האמריקאי ברט קוואנו במטרה לרצוח אותו.

אכן, אין כמו ישראל, אבל לא בכל עניין ייחודיות היא דבר חיובי. אנו ייחודיים גם בכך שהאמון במערכת המשפט הישראלי צונח בקצב הגבוה בעולם.

נזכיר כי מחלוקות כמו שהיו בין השופטים ברק ללנדוי, למנחם אלון או לחשין לא שבו. החדגוניות היא התוצאה היחידה האפשרית מכללי המשחק הנוכחיים. זהו לא מנגנון שמבטיח עצמאות שיפוטית אלא מנגנון למיגור שופטים עצמאיים.

אנומליה מקומית

ניתן להעלות טיעונים שונים בעד ונגד פרטים שונים בהצעות השר יריב לוין, אך זעקות השבר אינן אלא רעש שנועד להסוות את האמת הפשוטה. זכותם של אזרחי ישראל לחופש ביטוי במובנו העמוק, הכולל ביטוי וייצוג פוליטי, נפגעת אנושות בכל יום שעובר והאנומליות הישראליות טרם תוקנו.

את השיטה הייחודית שלנו למיגור עצמאות שיפוטית באמצעות מינויים יש לתקן, ויפה שעה אחת קודם. 

פורסם לראשונה ב״גלובס״.