הדמוקרטיה הישראלית נמצאת תחת מתקפה מתמדת. הרבה מהמיקוד הוא כלפי איומים מבחוץ הנגרמים כתוצאה מאי-היציבות במזרח התיכון, היכן שישראל היא הדמוקרטיה היציבה היחידה. אולם הדמוקרטיות של המדינה מאוימת גם על ידי גורמים פנימיים שחדלו מלהאמין בהליך הדמוקרטי שבו הרוב קובע והחלו לדחוף את סדר היום שלהם באמצעים אחרים.
אחד המחוקקים המעטים בכנסת הפועל ללא לאות להגן על האופי הדמוקרטי של ישראל הוא חבר הכנסת יריב לוין מהליכוד. תגובת התקשורת למאמציו אכזרית: במקום להודות לו על תרומתו לחיזוק הערכים הדמוקרטיים, הוא מואשם בפגיעה בהם. לפני מספר שבועות במהלך כנס שנתי של לשכת עורכי הדין, לוין הודיע כי ישתמש בתפקידו כיושב ראש הקואליציה כדי להמשיך לקדם את האג’נדה החקיקתית שלו שאמורה לתת יותר כוח לנבחרי הציבור ושתגביל את הכוח של בתי המשפט להתערב בקבלת החלטות. ושוב, לוין הואשם בפגיעה בדמוקרטיה הישראלית.
על מנת לאפשר הערכה אמיתית של היתרונות בהצעה של לוין אציע ניתוח של הנושאים השונים הקשורים לאג’נדה שלו, בכלל זה דיון קצר בנושא יתרונות הדמוקרטיה ומעט רקע על מערכת המשפט הישראלית.
