לאחרונה נשאל מזכיר המדינה האמריקני הנכנס אנתוני בלינקן, האם גם ממשל הנשיא ביידן יתמוך בעמדת הנשיא לשעבר טראמפ המכירה בריבונותה של ישראל על רמת הגולן. תשובתו של בלינקן הייתה מהוססת אבל משמעותה ברורה: ארה”ב ומדינות אחרות עדיין נושאות את עיניהן אל הרכסים הירוקים והשוממים של הגולן ומזהות קלף מיקוח עתידי לסיום המלחמה בסוריה. הצהרות מדיניות מצד ראש הממשלה על עתיד הגולן אינן מספיקות, הן צריכות לבוא לידי ביטוי בשטח. לא עוד דונם ועוד עז, אלא עוד עשרות אלפי מתיישבים ופיתוח כלכלי.
האיום הבינלאומי אינו חדש לגולן. המתיישבים הכירו אותו מקרוב בזמן כהונת ראש הממשלה יצחק רבין, ומאוחר יותר בימי אהוד ברק כשניהלו משא ומתן עם סוריה שכלל ויתור על רמת הגולן. התגייסות המתיישבים לקמפיין ההתנגדות הייתה מרשימה ומוצלחת ביותר. ועד יישובי הגולן השכיל לפנות אל המרכז הישראלי והגשים את מה שמתיישבי יהודה ושומרון יכלו רק לחלום עליו, להתנחל בלבבות. העם – עם הגולן. מאז קנתה לה שביתה התחושה שהאיום הוסר, תחושה שהתחזקה עוד יותר עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.
עם חלוף הגזירה הגיעו הציבור הישראלי ויישובי הגולן להסכם ‘מרפסת המדינה’. הישראלי המצוי מפגין את תמיכתו בגולן בטיול השנתי לנחלי הגולן ומסלוליו. לעתים יאריך את ביקורו, ובהיעדרם של בתי מלון, יוכל ללון בצימר של אחד המתיישבים ולטעום מחוויית המגורים בגולן. בין טיול לנחל גם יחלום על מעבר לגולן. אך לא כל החלומות נועדו להתגשם. במהלך הנסיעה דרומה בכבישי הגולן הצרים והפקוקים “יתפכח” וייזכר שהגולן רחוק, חסר תשתיות וששם בצפון קשה למצוא עבודה. מתיישבי הגולן מצידם לא בהולים לזרז את אכלוס הגולן. נכון להיום מונה אוכלוסיית הגולן רק כ-50,000 תושבים מחציתם יהודים ומחציתם דרוזים. לשם ההשוואה ההתיישבות ביהודה ושומרון שהחלה במקביל לגולן מתקרבת לחצי מיליון. הישראלים אוהבים את הגולן שלהם ירוק, בתולי, ודליל.
אך הירוק היפה הזה מטעה ומסוכן. מזכיר המדינה נתלה בעקרונות המשפט הבינלאומי כדי להסביר את הסתייגותו מהצהרת טראמפ, אך לאוזן הישראלית המורגלת לטענות מסוג זה, המשמעות ברורה. ארה”ב והקהילה הבינלאומית מזהות בהססנות הישראלית בגולן הזדמנות מדינית לפתרון הפלונטר הסורי. בחודשים האחרונים ניתן היה לזהות בתקשורת העולמית מעת לעת רמזים על כך שמסרים בנידון הועברו לממשלת ישראל בערוצים חשאיים. הצהרות פוליטיות על כך שהגולן יישאר לעד חלק מישראל אינן משכנעות. הן לא נועדו לסכל את התוכניות המדיניות אלא להרגיע את הבוחר הישראלי. הקמת ישוב קטן נוסף בגולן גם היא לא מספקת את הסחורה. בל נשכח כי משאים ומתנים על עתיד הגולן התקיימו לפעמים בסתר בד בבד עם הצהרות ברורות והתחייבויות שלא לרדת מהגולן. ראש הממשלה הנוכחי גם הוא נקט בשיטה זאת בכהונתו הראשונה, וחשוב מכך גם בכהונתו השנייה. בסופו של דבר מלחמת האזרחים בסוריה היא שהביאה את המשא ומתן לסיומו.
ממשלה שמבקשת להעביר מסר לעולם ולהוכיח את כוונותיה ביחס לגולן צריכה לקבוע עובדות בשטח. עליה להציב תוכנית אסטרטגית כוללת וסדורה לנוכחות ישראל בגולן. תוכנית שכזו תצטרך לכלול את חיבור הגולן לגליל ולמרכז באמצעות תשתיות תחבורה מודרניות. עליה לכלול גם תוכנית פיתוח כלכלי-עסקי בדגש על עידוד ניצני היוזמות העסקית הקיימות בגולן בתחום החקלאות החכמה, והתיירות. כל אלו צעדים הכרחיים על מנת לעודד את אכלוס הגולן. תכנון שכזה חייב להיעשות בחוכמה ובתיאום עם המתיישבים והרשויות המקומיות. את עיקר מאמץ האכלוס יש לרכז באזורים המיועדים לבניה עירונית, ולייעד אזורים נוספים לצורך זה במידת הנדרש. בכל אופן אין לפגוע במרקם היישובים הקיימים בגולן. יחד עם זאת יש להציב יעד ברור: הכפלת אוכלוסיית הגולן בתוך חמש שנים. רק כך תמחיש ישראל כי איננה רק תיירת בגולן אלא בעלת הבית.
