ביום שלישי האחרון (24.1) הודיע שר הביטחון אביגדור ליברמן כי עד חודש מאי בכוונתו להוציא את תחנת הרדיו הצבאית גלי-צה”ל מהצבא ולהעבירה למשרד הביטחון. זאת, בעקבות המלצותיה של ועדה בראשות מנכ”ל משרד הביטחון, אלוף במיל’ אודי אדם, שמונתה ביולי 2016 לשם בחינת עתיד התחנה. כמו כן, נמסר כי בשלב הראשון חיילים ימשיכו לשרת בתחנה וכי הצעד עולה בקנה אחד עם חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה שקבעה כי יש להבטיח את עצמאותה המקצועית, התוכנית והארגונית של גל”צ גם במסגרת משרד הביטחון.   ההחלטה מהווה לכאורה ציון דרך חשוב בתולדות התחנה, שכן מאז הקמתה ועד היום היא היתה חלק מצה”ל והוגדרה כיחידה צבאית לכל דבר, גם אם חלק גדול ממאפייניה הם אזרחיים לכל דבר. ההצעות שהועלו מאז שנותיה הראשונות של גל”צ – לסגור את התחנה, להפריט אותה או להעבירה למסגרת אחרת כמו הטלוויזיה החינוכית, מעולם לא התממשו. אם תמומש ההחלטה הנוכחית יגולמו בה שני הישגים לפחות. ראשית, משרד הביטחון, שכולל אגף בטחוני-חברתי, הוא אכסנייה מתאימה יותר מאשר צה”ל עצמו לביצוע משימות אזרחיות עם גוון בטחוני – כמו אלו שגל”צ נועדה לבצע. שנית, המהלך יוכיח שהדרג הנבחר יכול לקדם שינויים מבניים הקשורים לגל”צ חרף מחאותיהם של גורמים חזקים בעיתונות ובפוליטיקה, שצמחו בתחנה או שניזונים ממנה. עם זאת, יש מקום לתהות האם ההחלטה הזו אכן מבשרת על בואו של שינוי גדול ומהפכני, כפי שחוששים במערכת הפוליטית ובמערכות התקשורת השונות בישראל. במקומות אלו סבורים כי החלטת השר תביא לסופה של גל”צ כפי שהכרנו אותה, משום שהשר יתערב בניהול התחנה והיא תשמש שופר שלו. זאת, לטענתם, לעומת המצב הנוכחי, כשהשיוך העכשווי של התחנה לצבא מצמצם סיכויים להתערבות מסוג זה ומאפשר חופש רב יחסית. טענה זו שגויה בכמה מובנים. ראשית, גם על תחנה כמו גל”צ הופעלו ומופעלים לחצים, גלויים וסמויים, מצד גורמים מסחריים ומצד גורמים פוליטיים, גם אם במידה פחותה מזו שאליה היו חשופים עיתונאים בערוצי תקשורת אחרים. שנית, גם כיום התחנה כפופה לשר הביטחון, ויש לו השפעה עליה מכוח החוק. נזכיר כי לפי חוק יסוד: הצבא, שר הביטחון הוא השר הממונה על הצבא מטעם הממשלה, וגל”צ, למיטב ידיעתי, היא עדיין חלק מצה”ל. כמו כן, חוק רשות השידור קובע כי שר הביטחון הוא זה שקובע אילו תוכניות המשודרות בתחנה הן תוכניות צבאיות, ואילו אינן תוכניות צבאיות. בנוסף קובע חוק זה וקובעת הוראת הפיקוד העליון העוסקת בגלי-צה”ל כי שר הביטחון ימנה את מפקד התחנה. סמכויות אלה של שר הביטחון נשמרו גם בתאגיד השידור הישראלי, שאמור – לפחות להלכה – להחליף את רשות השידור הוותיקה. אם כן, גם אם נוצרו נורמות שלפיהן שר הביטחון נוהג להימנע מהתערבות בתכני התחנה, יש לו הסמכות – ובחלק מהמקרים החובה – להשפיע על התנהלות התחנה. יתרה מזאת, רוב שידורי התחנה מורכבים מתוכניות לא-צבאיות, ולפיכך הם נתונים לפי חוק לפיקוח מצד הוועד המנהל של רשות השידור. אם תיסגר הרשות ותוחלף בסופו של דבר על-ידי התאגיד החדש, גם אז התוכניות הלא-צבאיות תפוקחנה על-ידי גורם אזרחי – מועצת תאגיד השידור הישראלי, שזיקתה לדרג הנבחר אמורה להיות חלשה מזו של הוועד המנהל של רשות השידור. בהמשך לכך קובע חוק השידור הציבורי הישראלי כי הכללים לפיקוח על התוכניות הלא-צבאיות בגלי-צה”ל יגובשו על-ידי מועצת התאגיד ויאושרו על-ידי שר התקשורת לאחר התייעצות עם שר הביטחון. הסדר דומה קיים היום בחוק רשות השידור: השר הממונה על רשות השידור נדרש לאשר את הכללים לפיקוח על התוכניות הלא-צבאיות בתחנה הצבאית, שגובשו על-ידי הוועד המנהל של רשות השידור, לאחר התייעצות עם שר הביטחון. גורם מרכזי לדאגה ולחוסר ודאות בהקשר זה הוא דווקא עתידו הלא ברור של תאגיד השידור הישראלי – סוגיה שיש להכריע בה בהקדם. אני מסכים עם הטענה של חלק ממבקרי מהלך ההעברה, שלפיה יש להסדיר את המיקום המדויק של התחנה בתוך משרד הביטחון ואת יחסי הדרג הניהולי שלה עם מנכ”ל המשרד, לרבות באמצעות תיקוני חקיקה. מלבד ההסתייגות הזו, לאור כל האמור לעיל, מאחר שהשינוי המוצע נראה כלא יותר ממעבר דירה, ישנו סיכוי טוב שנקבל במשרד הביטחון את אותה הגברת בשינוי אדרת: גל”צ תישאר תחת אחריותו המיניסטריאלית של שר הביטחון, חיילים ימשיכו לשרת בה בתפקידים עיתונאיים, וחלק ניכר מתקציב התחנה ימשיך להגיע מתקציב משרד הביטחון. אמנם האזרחים עובדי צה”ל בתחנה יהפכו ככל הנראה לעובדי משרד הביטחון, והרמטכ”ל לא יהיה ממונה על התחנה (אם כי החיילים בתחנה יהיו כפופים לשרשרת הפיקוד הצבאית בכל הנוגע לדין המשמעתי), אך אין ערובה לכך שיינתן מענה לשורה של קשיים מהותיים שנובעים מצביונה של התחנה ומאופן תפקודה, ושלא זכו להתייחסות של ממש מצד מבקרי מהלך ההעברה: ריבוי תוכניות אזרחיות למהדרין בתחנה שאמורה להיות “הבית של החיילים”, הטלת תפקידים חדשותיים על חיילים והתעסקותם בפוליטיקה מפלגתית כתוצאה מכך, הפעלת תחנה כמו גלגל”צ, שהקשר בינה לבין בטחון המדינה טרם הוכח, ועוד. אם התחנה תמשיך להיות בעלת אופי “אזרחי” מובהק מבלי שיינתן בה משקל רב יותר לצבא ולחיילים, לא תהיה הצדקה לגייס אליה חיילים ומשרד הביטחון יצטרך להיות “תחנה זמנית” בדרך של גל”צ לתאגיד השידור הישראלי או להפרטה.   המאמר פורסם לראשונה באתר “העין השביעית”