החל משנת 2008 מחירי הדירות עלו בחדות ולאורך תקופה ארוכה (יחסית למחירי הצריכה למעט דיור). לעומתם, עלות הדיור, כפי שהיא באה לידי ביטוי במחירי השכירות, גדלה באופן מתון בלבד. במקביל, צפיפות המגורים פחתה, כלומר היה גידול במספר החדרים לנפש ובשטח דירות המגורים לנפש וגם למשק בית. לכן “משבר הדיור”,
שהיה ביטוי הולם להתרחשויות במחצית הראשונה של שנות ה-90 , אינו תיאור מתאים לתהליכים שהתרחשו ב-13 השנים האחרונות.

תיאור מתאים יותר הוא “עלייה משמעותית במחירי הדירות”. לעלייה זו תרמו הן צד ההיצע והן צד הביקוש. צד ההיצע לא התרחב מספיק – מספר התחלות הבנייה לא היה מספיק גבוה, ואף הצטמצם בשנים האחרונות ביחס לגודל האוכלוסייה. צד הביקוש התרחב במידה ניכרת – עקב הירידה הדרמטית בריבית המשכנתאות עלות החזר
המשכנתה (לכל סכום משכנתה נתון) פחתה ומשקי הבית יכלו להרשות לעצמם לקיחת משכנתה גדולה יותר.
העובדה שלא מדובר ב”משבר דיור” אינה מפחיתה מאחריותה של הממשלה לנקוט צעדים שעשויים להסיר חסמים, להקטין עיוותים ולשפר את רווחת הציבור, תוך מיתון העלייה במחירי הדירות. בין היתר, הממשלה יכולה: המשך