מתוך המבוא:
פרויקט הגדר, כמיזם הנדסי רחב היקף, ביטא מראשית הקמתו, מאמץ לאומי עתיר משאבים. מאמצי הבנייה בשטח חוללו חיכוך והתנגדויות שגררו את מדינת ישראל למערכה מדינית ומשפטית בזירה הפנימית והבינלאומית.
מסמך זה בוחן ומתאר שלושה נדבכים בתהליך:
מערכת השיקולים שהביאה להחלטה לבנות את הגדר.
הדילמות והמתחים שאפיינו את הפרויקט בתהליך הביצוע.
המחלוקת לגבי המשך ביצוע הפרויקט: השיקולים ‘בעד’ או ‘נגד’ השלמת הגדר באזורים שנותרו ‘פתוחים’ בדגש על גוש עציון ומדבר יהודה.
מסקנותיו המעשיות של המסמך מתמצות בשתי המלצות:
יש להסתפק במקטעי הגדר שנבנו ולהימנע מהמשך בניית מקטעים נוספים.
ריאה למקבלי ההחלטות בישראל, בתחום הביטחוני והמדיני, לביצוע בירור עצמי בנוגע למכלול ציפיותיהם מפרויקט הגדר. זאת, בשים לב לכך כי אירועי החיכוך שהתפתחו באזור הגדר סביב רצועת עזה והפכו אותה לזירת מאבק, יכולים ללמד כי גם כאשר ברמה הטקטית יוצרת הגדר מכשול יעיל, ברמה האסטרטגית היא רחוקה מהבטחת פתרון ותנאי יציבות. הקושי במתן מענה לטרור העפיפונים (2018), כמו תקיפת הגדר בהפגנות המונים אלימות, מלמדים עד כמה גדר שאינה נשלטת על ידי כוחותינו משני צדיה, עלולה לכפות אתגר מבצעי מורכב.
אחת מהנחות היסוד הרווחות בדיון סביב שאלת הגדר היא התפיסה כי הגדר תרמה לירידה בטרור המתאבדים. חרף העובדה כי סוגיה זו תידון בהרחבה בהמשך, קיימת חשיבות להידרש לטענה זו בתמצית כבר בפתח הדברים.
מה תרם לירידה בטרור המתאבדים?
הירידה הדרמטית בטרור המתאבדים בערי ישראל עם תחילת בניית הגדר היא עובדה. אולם, כפי שיוסבר בהמשך בהרחבה, התרומה העיקרית להישג זה הגיעה מתוך רצף הפעילויות ההתקפיות שערכו כוחות צה”ל והשב”כ בעומק השטח, בשנים שלאחר מבצע ‘חומת-מגן’. הגדר, מעצם היותה רכיב הגנתי טכני משתלב, שימשה מכשול קרקעי במכלול רחב של פעולה מערכתית, התקפית בעיקרה. כלומר, לא המאמץ ההגנתי במרחב הטקטי לאורכה של הגדר חולל את התנאים לדיכוי הטרור, היה זה המאמץ האקטיבי והרציף, במכלול טווחי הפעולה, במרחב שמעבר לגדר.
בהיבט זה, תפיסת הפעלת הכוח בפיקוד המרכז, פעלה נכון כשהתמקדה בהפעלת עיקר הכוחות באבטחת הצירים והיישובים בעומק השטח ובמאמצים מתמידים לסיכול התארגנויות הטרור בעומק הערים, הכפרים ומחנות הפליטים.
כאן גם טמון ההבדל שהתפתח בין הגדר סביב רצועת עזה – שהפכה לאחר נסיגת צה”ל בשנת 2005 , לקו עימות הכולל הבחנה סטטית בין “כאן” ל”שם” – לבין הגדר ביהודה ושומרון, שהוצבה ברובה על תוואי קווי 1967 , כ’רשת ביטחון’, אך לא שינתה את מתווה פריסת כוחות צה”ל בעומק המרחב ואת דפוס פעולתם ההתקפי. בנוסף, הבדל זה מסביר מדוע, למרות חיכוך חוזר ונשנה במספר נקודות בגדר (דוגמת אלה בכפר בלעין) לא הפכה ההגנה על הגדר לאתגר מערכתי בפיקוד המרכז.
הערכת מצב אסטרטגית בהנהגה הפלסטינית, כגורם נוסף שהביא לירידה בטרור המתאבדים:
כניסתו של מחמוד עבאס לתפקיד ראש הרשות הפלסטינית, לאחר מות יאסר ערפאת בשנת 2004 הביאה עימה שינוי מגמה. עבאס העריך את אינתיפאדת אל-אקצה ואת טרור המתאבדים כמערכה שמיצתה עצמה. כזו המשכה מזיק לעניין הפלסטיני, שראוי להביא לסיומה ולבחור בגישה חדשה. ואכן, שיתוף הפעולה עם מנגנוני הרשות הפלסטינית שהחל להתבסס עם עליית עבאס לשלטון תרם גם הוא, לצמצום טרור המתאבדים.
למרות הכרת ההנהגה הישראלית בתפנית האסטרטגית שהובילה הנהגת הרשות הפלסטינית, ולמרות התפנית שהושגה בדיכוי טרור המתאבדים, העבודות לבניית הגדר המשיכו במלוא התנופה. גם כאשר זרם המסתננים מגבול מצרים הלך וגבר, לקראת שנת 2007 ,לא נערכה בישראל בחינה מחודשת בנוגע לסדר העדיפויות הלאומי בנושא זה, ולא בוצעה הסטת מאמץ לבניית הגדר בגבול מצרים.
בשלהי תקופתה, הקצתה אמנם ממשלת אולמרט תקציב לבניית גדר בגבול מצרים, אולם הבנייה החלה רק בשלהי 2010 .
דגשים והערות הבהרה
הדיון הביקורתי בנושא הגדר, הנפרס במסמך זה, נמנע מביקורת סוחפת. בחלק מהמקטעים, דוגמת החומה החוצצת בין קלקיליה לכביש 6, תרומתה ההגנתית של הגדר לביטחון התנועה בכביש, גלויה לעין. בנקודת המבט הטקטית, בקטעים רבים, הגדר אכן תורמת כמרכיב ביטחוני. נותרת בעינה השאלה, עד כמה הכרחי שהגדר תהיה רציפה לכל אורך קו התפר?
המעברים שנבנו בצירים הראשיים בין מרחבי יהודה, שומרון ובקעת הירדן לבין מדינת ישראל ב’קווי יוני 1967′, הם רכיב משמעותי בפרויקט הגדר ויש להם חשיבות בייעול הפיקוח והשליטה על הנכנסים והיוצאים בין המרחבים שמשני צדי ה’קו הירוק’. המעברים אמנם אינם מונעים כניסתם של שוהים בלתי חוקיים (שב”חים) העוקפים את המעברים המוסדיים, אך אין בכך כדי להעיב על ההישג הטמון בשליטה על רוב היוצאים והנכנסים העוברים במעברים. הדבר דומה למאבק בהון השחור, ככל שיותר עסקאות מתרחשות בממד הגלוי והמפוקח, קל יותר להתמקד בחקירת תנועות הכספים העוקפות את הפיקוח.
ב-15 השנים שחלפו מראשית העבודות לבניית הגדר, נכנסו לשימוש בצה”ל טכנולוגיות חדשות מייעלות את כושר הניטור והשליטה על תנועת אנשים ורכבים במרחבים פתוחים. שילובם המוצלח של אמצעים אלה, מזמין בחינה מחודשת של הצורך בגדר רציפה לכל אורך הקו. בחינה כזו מתחייבת בעיקר ביחס למרחבים בהם עדין לא הושלמה הגדר.
נקודת המוצא לדיון
הגיע העת כי בחלוף 15 שנים מיציאת פרויקט הגדר לדרך, יבחנו הישגיו והמגמות שחולל ברמה הטקטית והאסטרטגית. בהתאם לכך, יש לבחון מחדש את המשכו. בתמצית, מבקש מסמך זה להדליק בפני מקבלי ההחלטות נורה אדומה, כי הדיון על הגדר, בעבר ובעתיד, כרוך מראשיתו בדיון המדיני על מגמותיה האסטרטגיות של מדינת ישראל, בהתייחסותה לעתיד מרחבי יהודה, שומרון ובקעת הירדן.
