ממש מזמן בתחילת משבר הקורונה, כשהוחלט שעל הציבור לעטות מסיכות והתברר שמחירן גבוה יחסית, הציעה אחת מחברות הכנסת להוריד את המחיר באמצעות סבסוד או פיקוח מחירים. אילו ההצעה הייתה מתקבלת, הציבור היה משלם כשלושה שקלים למסכה במקום כעשרים אגורות שהוא משלם כיום כשאין פיקוח. כשהוחלט שהציבור ישלם על הבדיקות המהירות לקורונה, עלו שוב הצעות לפקח על מחיריהן, אך שוב המציאות הוכיחה שאם היינו מיישמים את אותן הצעות, היינו משלמים פי כמה וכמה יותר על כל בדיקה ממה שעולה היום בזכות התחרות בין החברות הרבות בשוק הבדיקות.
אולם, יש מוצרים שעליהם עדיין יש פיקוח מחירים. כשאתם עושים קניות לקראת החג ומגלים שנגמרה החמאה או החלב, בהם רציתם להשתמש להכנת עוגת הגבינה, זה לא מקרי. על פניו, נראה שאווירת החג היא זו שעשתה לכולם חשק לבשל והביאה למחסור במדפים, אך זו לא הסיבה היחידה לכך. זה קורה גם משום שקיים פיקוח מחירים על מוצרי החלב ועל מוצרי יסוד נוספים.
פיקוח מחירים הוא מנגנון אסדרה שבו המדינה קובעת מראש מה יהיה המחיר המרבי של רשימת מוצרים מסוימת. לחם, חלב, ביצים ואפילו מלח – כולם נחשבים “מוצרים בפיקוח”. לכאורה, נראה שיש היגיון בהתערבות ממשלתית בקביעת מחירי מוצרים אלה. הרי, מי לא היה רוצה שהמוצרים שהוא צורך בתדירות הכי גבוהה ימכרו במחירים נגישים? ברם, יש השלכות למנגנון הזה שפוגעות בכולנו, הצרכנים.
פקידי הממשלה לא יודעים כמה בדיוק צריך לעלות החלב או הלחם עליהם הם מחילים פיקוח מחירים, ולעיתים הם קובעים מחיר גבוה ממה שהיה נקבע לולא הפיקוח. מכיוון שהיצרנים נצמדים בסופו של דבר למחיר המפוקח שנבחר, זה אומר שאנחנו משלמים יותר על אותם מוצרים ממה שהיינו אמורים לשלם – בניגוד למטרה המקורית.
כשהמחיר שנקבע נמוך מזה שהיה אלמלא הפיקוח, ישנן צרות אחרות. היצרנים מייצרים פחות כי המחיר ליחידה נמוך מכדי שישתלם להם לייצר בכמויות גדולות מאוד, בעוד הצרכנים רוצים לצרוך יותר כי באותו תקציב הם יכולים ליהנות מיותר מוצרים. כתוצאה מכך, מוצרים רבים בפיקוח ימצאו במחסור בעתות מסוימות (כמו לקראת החג, בדיוק כשאנחנו צריכים אותם). אם המחיר שנקבע נמוך מעלויות הייצור שלהם, הם גם יפסיקו לייצר את המוצר כליל, ואז תהיינה פחות חברות בשוק, וכמות המוצרים המסופקת תפחת עוד יותר.
אפשר להמשיל זאת להליך משא ומתן, שבו לצד אחד, היצרנים, יש בבירור כוח מיקוח רב יותר. ליצרני החמאה, העסקה לא כזו משתלמת – הרווחים שלהם ממכירתה הם די קטנים, ולכן כנראה עדיף להם להשקיע בייצור מוצרים שאינם בפיקוח, אותם הם יכולים לתמחר כרצונם. הם לא ייצרו מספיק ממנה, גם לא לפני החגים, ובטח שלא ינסו לשפר את איכותה. הם באים להתמקחות כשיש בידם חלופות טובות יותר.
במקביל, הצרכנים רואים מולם חמאה כמעט זהה בטיבה ובאיכותה בין היצרנים. המחיר אמנם זול, אבל בזמנים שהכי צריך אותה היא לא תהיה על המדפים, ותלונות בעניין יפלו על אוזניים ערלות. נותר להם רק לבחור בחמאות אחרות, משודרגות בכל מיני דרכים, שלא עונות להגדרת החמאה הבסיסית שבה רצו להשתמש, ולשלם עליהן הרבה יותר ממה שהתכוונו לשלם. הם באים להתמקחות כשבידיהם אין חלופות טובות יותר, ולכן ידם על התחתונה.
פיקוח מחירים לוקח מאתנו את כוח המיקוח שלהם – היכולת לקנות מוצר מחברה שאכפת לה שנרכוש את המוצר הזה דווקא ממנה, והיא מוכנה “להילחם” עלינו. כוחנו נובע בראש ובראשונה מיכולתנו להשפיע על המחיר של המוצרים שאנו צורכים, על ידי בחירה במוצר העונה על צרכינו בצורה הטובה ביותר ואי-קניית המוצרים האחרים.
תמחור חופשי, המתקיים בשוק ללא פיקוח מחירים, אמנם איננו בעל רושם “חברתי”, אך הוא כלי הכרחי בכלכלה מתפקדת הפועלת לטובת הצרכנים. חשוב לשמור עליו.
פורסם לראשונה בעיתון “יום ליום”.
