לאחרונה הורשע ראמי שחאדה משפרעם בהתפרעות ותקיפת שוטר בזמן אירועי “שומר החומות”. בניגוד למרבית ההליכים המשפטיים שהסתיימו בהסדר טיעון שבמסגרתו הודו הפורעים, שחאדה כפר בהכל. הוא כפר בכך שהפר חוק, הוא כפר בכך שהיו התפרעויות בשפרעם, וכפר אפילו בכך שהתרחשו התפרעויות לאומניות ברחבי הארץ בזמן המבצע. בתגובה ניהלה התביעה הליך משפטי מלא וחריג שנועד להוכיח שבזמן “שומר החומות” התרחש גל התפרעויות בכל רחבי הארץ על רקע לאומני-גזעני, מתוך הזדהות עם הפלסטינים ברצועת עזה שנלחמו נגד צה”ל וירו רקטות לאזורים נרחבים בישראל.

בית המשפט ציין שלא היה צורך בעדים שכן, “המהומות ברחבי הארץ בעקבות מבצע ‘שומר החומות’, כמו גם בשפרעם באותה עת, הן נחלת הכלל, ובבחינת ידיעה שיפוטית, שאינה מצריכה ראיה”. עם זאת הוא איפשר להעלות לדוכן העדים שורה של שוטרים שסיפרו על הפרות סדר נרחבות, תקיפות אלימות, פגיעה ברכוש יהודי וסמלי שלטון. העדויות חשפו שהמשטרה בשפרעם התמודדה עם שש או שבע זירות של הפרות סדר ושהמון רעול פנים ניסה לפרוץ לתחנת המשטרה, לחסום את כביש 79 ולפגוע בשוטרים. המתפרעים יידו אבנים, ירו זיקוקים וגולות מזכוכית, השליכו בקבוקי תבערה ושרפו צמיגים תוך קריאות גנאי לאומניות והנפת דגלי אש”ף.

בעקבות העדויות קבע בית המשפט באופן רשמי שהמהומות בשפרעם התרחשו בעיצומה של מערכה צבאית בעזה, “וכי בה בעת התעורר גל של הפרות סדר והתפרעויות אלימות ברחבי הארץ, על רקע לאומני-גזעני, שכלל השחתת רכוש ותקיפות אלימות”.

ההליך החריג והקביעה המשפטית הרשמית מהווים נקודת ציון חשובה שמלמדת על כברת הדרך שעברה התודעה הישראלית בשנה האחרונה. כיום ברור וידוע לכול שהתרחשו כאן אירועי אלימות קשים והפרות סדר על רקע לאומני, אבל זה לא היה המצב בזמן אמת ולאחר סיום המבצע. במהלך האירועים היו מי שהכחישו את חומרתם. בהתחלה נטען שמדובר בהפגנות לגיטימיות. לאחר שהתגברו הדיווחים על אירועי הלינץ’, הפגיעה בתשתיות ובסמלי השלטון, הצתת בתי הכנסת והשחתת הרכוש היהודי, נעשו ניסיונות להאשים את חברי הגרעינים התורניים בערים המעורבות ואת ראשי הערים היהודיות באפליית האוכלוסייה הערבית. לאחר שתועדו מקרים קשים של יהודים שתקפו ערבים, נעשו ניסיונות להציג את האירועים כשקולים.

אולם המציאות הוכיחה אחרת. רובם המוחלט של הפורעים שהציתו בתי כנסת ובתי עסק יהודיים, והביאו לרצח ולפגיעות בגוף וברכוש, היו ערבים שפעלו ממניעים לאומניים. הדבר מגובה בנתונים חד-משמעיים שפרסמה הפרקליטות בדוח מיוחד שנה לאחר האירועים.

עיון בכתבי האישום שהוגשו נגד הפורעים מלמד על הפרות סדר והתקפות בפריסה גאוגרפית נרחבת. חסימות כבישים תועדו בגליל, בנגב, בכבישי המשולש ובוואדי ערה. מתפרעים השליכו אבנים על רכבים בכביש 6, בכביש החוף ואפילו בדרך הראשית בין ירושלים לתל אביב. אירועי לינץ’ דווחו בערים הגדולות בישראל – ירושלים, יפו, חיפה ובאר שבע. בערים המעורבות לוד, רמלה ועכו המשטרה קרסה ולא הצליחה לתת מענה לריבוי האירועים. ההיקף הגיאוגרפי הנרחב, והחומרה החריגה שלהם תוך כדי לחימה, הם שייחדו את אירועי שומר החומות.

הכרעת הדין בעניין שחאדה היא אינדיקציה אחת מני רבות לכך שהוויכוח סביב מה שאירע הסתיים. מדינת ישראל שלפה את ראשה מהחול ומזהה כעת את החומרה היתרה של האירועים. זיהוי הבעיה הוא צעד חשוב אבל הוא רק השלב הראשון. כעת נדרש דיון רציני בהיערכות לבאות. נדרשת הושטת יד לשותפות מלאה עם אזרחי ישראל הערבים שמתנערים מהאלימות וחפצים לקחת חלק בפרויקט הציוני, ויד קשה כלפי האלפים שבחרו בטרור אנטישמי וחבירה לאויב. זה לא יהיה קל, אבל אין לנו ברירה אחרת.

פורסם לראשונה באתר ynet תחת הכותרת “ביהמ”ש הכיר בפרעות הלאומניות. ועכשיו לשלב הבא”.