נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, דחתה אתמול את בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בפסק הדין הדרמטי אשר קבע עילת פליטות חדשה למסתננים, המצהירים על כך שהם חוששים שבני משפחתם, במיוחד הסבתות, ירדפו אחריהם, יחטפו את בנותיהם ויבצעו בהן מילת נשים. זאת גם אם ההורים מתנגדים למילת נשים ויש חוק במדינת המוצא עם עונשי מאסר על הפרקטיקה המזעזעת.
המדינה, כזכור, הציעה שהמסתננים יגורו במדינתם הרחק מהמשפחה המאיימת. אך בית המשפט פסק שמוטל על המדינה להוכיח שיש מקום מבטחים שאליו אותה סופר־סבתא־מוהלת לא תוכל להגיע. זהו נטל הוכחה שאי אפשר לעמוד בו. לא ניתן להוכיח שיש מקום חסין מפני סבתות כאלה.
מעולם לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות לכך שקיימת תופעת מילה נגד רצונם של ההורים בעת שאינם מתגוררים תחת חסות משפחתם המורחבת. די היה בנקודה זו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לדיון כולו. אך לא כך קרה. בפועל, העניק בית המשפט נתיב משפטי בטוח להשתקעותם בישראל של כלל המסתננים מאפריקה, שהרי במדינות רבות ביבשת שיעור מילת הנשים גבוה בהרבה מזה שבחוף השנהב, שעליה נסוב הדיון.
חיות דחתה, כאמור, את בקשתה, או שמא יש לומר תחינתה, של המדינה לקיים דיון נוסף בפסק הדין השערורייתי, ובמיוחד בשאלת נטל ההוכחה על “חלופת המגורים”, שהפך את ניהול מדיניות ההגירה בישראל לבלתי אפשרי.
השופטת חיות חזרה על הקביעה מפסק הדין, שלפיה הנחיות נציבות האו”ם לפליטים מחייבות את ישראל. לשיטתה של חיות, למדפסת של האו”ם יש מעמד כשל בית המחוקקים הישראלי. המדינה במפורש טענה שהיא לא כפופה להנחיות האו”ם, אך חיות קבעה כי היות שהמדינה “לא הצביעה על סטנדרטים מנחים אחרים”, אז הנחיות נציבות האו”ם מחייבות. אלא שהן לא. חקיקת הכנסת, הריבון, מחייבות. וחוק הכניסה לישראל הסמיך את שר הפנים להפעיל את שיקול דעתו בעניין ללא הנחיות או”ם. בית המשפט מבקש לייבא נורמות זרות, עוקפות דמוקרטיה, למרות הצהרתה הברורה של המדינה כי אינה כפופה להן.
בית המשפט דחה גם את טענת המדינה, שנקבע לה נטל הוכחה שאי אפשר לעמוד בו, שכן “טענה זו נטענה על ידי המבקשת בעלמא וללא ביסוס מספק”. זהו היגיון פשוט. אדרבה, העותרים ונציגיהם הם אלו שהיו צריכים לבסס עובדתית את טענתם שקיימת בכלל תופעה של חטיפת ילדות על ידי קרוביהן לשם מילה גם במקומות מגורים מרוחקים. זה מעולם לא קרה.
לסיום ניסתה הנשיאה חיות להרגיע, ששאלת נטל ההוכחה מתעוררת רק ביחס למי שכבר הוכר עקרונית כפליט, והיות שהמדינה דחתה עד היום 88 אחוזים מבקשות הפליטות, אז גם ככה מדובר במספרים נמוכים, ואין לכך השלכות רוחב משמעותיות.
אלא שחיות מאמצת את פסק הדין שיצר עילת פליטות חדשה ובלתי מוגבלת, ידי הרשויות כופפו והן אולצו להעניק מעמד לכל דורש בעילת הפליטות החדשה. לפיכך אין כל רלוונטיות למספרים שקדמו לפסק הדין. כבר היום יש לא מעט עתירות של מסתננים שגילו את עילת הפליטות החדשה.
לא ברור כיצד תוכל מדינת ישראל להתתמודד עם צונאמי ההגירה הקרב לאחר שבית המשפט העליון הסיר באופן שיטתי את שוברי הגלים שהציבו האזרחים בעמל קולקטיבי, אבן אחר אבן, באמצעות נבחריהם – ברשות המחוקקת וברשות המבצעת.
ברקע נראים כבר ניצנים של גל הסתננות מלבנון. האבטלה גואה בישראל, מדינות רבות קורסות כלכלית בצל הקורונה, וצפויים גלי הגירה חדשים. ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי, לא תוכל להכיל את המצב המשפטי הקיים. האחריות רובצת על כתפי נבחרי הציבור. הם חייבים להתעורר.
המאמר פורסם לראשונה בעיתון ישראל היום
