המאמר פורסם לראשונה (באנגלית) בוול סטריט ג’ורנל
ממשל ביידן מעוניין בכך שמדינת ישראל תעניק למפלגתו של מחמוד עבאס, הפת”ח, את השליטה בעזה בתום המלחמה. הפת”ח שולט ברשות הפלשתינית, המנהלת את רובה הגדול של הגדה המערבית. איחוד עזה והגדה המערבית תחת ממשלה אחת היא צעד הכרחי במטרה של ממשל ביידן להקים מדינה פלשתינית שתכתר את ישראל, מטרה ככל הנראה בלתי ניתנת לערעור.
לרעיון מאחורי האסטרטגיה הזו היסטוריה ארוכת שנים. ארגון הפת”ח משמש כמפלגה ערבית לאומית חילונית, הטוענת לעתים שהיא בעד שלום עם ישראל, אם כי רק בתנאים שהופכים את קיומה של מדינת ישראל כמדינת יהודית לבלתי אפשרית. למרות זאת, הוא מהווה, עבור דיפלומטים רבים, אלטרנטיבה אטרקטיבית לפעילי הטרור שביצעו את פשעי השביעי באוקטובר. אלא שהפת”ח הוא בבחינת תנועת הנוער של החמאס. לשניהם מדיניות קטלנית ביחס לישראל. הרשות הפלשתינית מממנת תכנית תשלומים למחבלים, המעניקה שכר לפעילי טרור בהתאם לפשעיהם – ככל שהפשעים שביצעו מביאים לתקופת מאסר ממשוכת יותר, כך המשכורת גבוהה יותר. בעת האחרונה ממש, בשני באוקטובר, אבו מאזן הופיע בשידור רשמי של הטלוויזיה הפלשתינית ואמר: “השהידים שלנו, האסירים והפצועים, הם הקדושים ביותר….לשהידים יש הזכות לכספים האלה”.
פת”ח הילל והאדיר את אורגיית העינויים והרציחות של השביעי באוקטובר. המפלגה התגאתה בהשתתפותם הישירה של חבריה בפלישה, כשהם חוצים את הגבול ומתעללים באזרחים. ערוץ טלגרם המופעל מהגדה המערבית, אותו ציטטו מקורות פת”ח רשמיים, העלה סרטון בו נצפים פעילי טרור העונדים את סרט הראש הצהוב של גדודי חללי אל-אקצא של הפת”ח כשהם יורים ברובי קלצ’ניקוב במתקפה על קיבוץ ישראלי. טרוריסט אחד מצהיר:” היום פרצנו למוצב הצבאי נחל עוז [קיבוץ אזרחי] ופגענו במה שפגענו”. פעילי הטרור מתפארים ב”דריכה על ראשים” והסרטון מראה אותם רומסים חלל ישראלי ברגליהם.
סרטונים אחרים בערוצי הפת”ח מתרברבים בהשתתפותם בטבח, כשהם מצהירים שהפת”ח “נלחם עם שאר תנועות ההתנגדות במבצע “מבול אל-אקצא””, הכינוי של חמאס לטבח. בשביעי באוקטובר, הופיעו מודעות אבל בטלגרם בדבר לוויות (“חתונות” בלשונם) של חברי פת”ח שנהרגו באותו בוקר בהתקפה על ישראל.
פוסט אחד מסוג זה מראה ארון קבורה עטוי דגל פת”ח צהוב הנושא את הסמל של גדודי חללי אל-אקצא, בו מצוירים בין היתר, רובים מוצלבים ורימון יד מעל כיפת הסלע. הכיתוב מתחת לתמונה מכריז שהמנוח “עלה” לשמיים כשהיד “בעימות המזוין עם אחיו נגד חיילי הכיבוש הציוני באדמותינו הכבושות”.
מודעות האבל מגלות גם את מעורבותם של פלגים פלשתינים אחרים, דוגמת החזית העממית לשחרור פלשתין. פת”ח והפלגים האחרים לא תכננו או הובילו את המבצע רק מפני שאין להם את המשאבים לכך בעזה. אולם על פי טענותיהם שלהם, הם תפסו טרמפ על הזוועות. ב-19 בנובמבר החלו להסתובב שמועות שגדודי חללי אל-אקצא לקחו בשבי והחזיקו חטופים ישראלים, אולם מסרו אותם לחמאס.
הרשות הפלשתינית ברמאללה לא הגיבה כפי שמגיבה ממשלה נורמטיבית כשכנופיות פשע חמושות, תחת דגל המפלגה השלטת בה, חוצות גבול במטרה לרצוח אזרחים ולהתרברב בטבח. בכירי הפת”ח לא התכחשו בפומבי לפעילי הטרור. במקום זאת, הם בירכו על עבודתם המלוכלכת. סוכנות הידיעות הפלשתינית הרשמית תיארה את ההתקפה כ”קרב הרואי” וקראה לפלשתינים להעלות הילוך “בעימות בכל הזירות”. בעשירי באוקטובר הצהיר בכיר של הפת”ח בטלוויזיה הפלשתינית ש”אחינו ברצועת עזה… הם מקור לגאווה, גבורה וכבוד”. אבו מאזן הגיב מיד בשביעי באוקטובר בהכרזה על הזכות הפלשתינית “להגנה עצמית”.
אבו מאזן אפילו לא גינה את החזקתם בשבי של חטופים בלתי מעורבים בידי חברים במפלגתו. יועצו מחמוד אל-חבש הבהיר: “האם מישהו שמע מהנשיא עבאס.. מילה אחת נגד תנועת החמאס?”
בכיר הרשות הפלשתינית חוסיין א-שייח, שרבים רואים בו יורש אפשרי למחמוד עבאס, הרחיק עוד יותר והצהיר שכעת הזמן לאחדות פלשתינית עם פעילי הטרור.
הראיות בדבר ההשתתפות בפועל של חברי הפת”ח, יחד עם התמיכה הברורה של גורמי פת”ח רשמיים, מספיקות כדי לפסול את כשירותו של הפת”ח ושל כל ממשלה שיש לו בו חלק לכל תפקיד ניהולי בעזה. ההבדל בין הפת”ח לחמאס הוא הבדל של מינון, לא של מהות. שניהם מרושעים.
חליל אל-חייא, אחד ממנהיגי החמאס, אמר שהמטרה הרחבה יותר של ההתקפה הייתה “להחזיר לשולחן הדיונים את העניין הפלשתיני”. כשפעילי הטרור שלו פלשו לישראל בשביעי באוקטובר, התוכנית הייתה לחצות במהירות את המותן הצר של ישראל ולחבור אל חבריו בגדה המערבית. חמאס ביקש לחצות את ישראל לשניים. החזון של ממשל ביידן הוא גרסה דיפלומטית של אותה מטרה, כשעזה תתחבר אדמיניסטרטיבית לגדה המערבית. ישראל תנצח במלחמה הזו. החמאס יובס. הקהילה הבינלאומית לא יכולה לצפות מישראל המנצחת ליישם גרסה כלשהי של תוכניות אויביה. מסירת עזה לרשות הפלשתינית תהיה בגדר פעולה כזו בדיוק.
*איתמר מרכוס הוא מנכ”ל ארגון “מבט לתקשורת הפלסטינית” PMW
